צא בחוץ, שב בבית: על הקאמבק של דרעי
ההחלטה לא להקדים את הבחירות מאפשרת לקדם את החוק שלפיו מורשעים בפלילים לא יורשו להתמודד. לתשומת לבו של אריה דרעי
אריה דרעי, אסור לו לחזור לפוליטיקה צילום: יוסי אלוני
ראו מה קרה לו: כבר יותר משנה הוא מאיים שאוטוטו הוא חוזר לפוליטיקה, ולבסוף, כשהבחירות מגיעות, הוא נתפס עם המכנסיים למטה. ללא מפלגה, בלי רשימת מועמדים, בלי הבנה עם הרב עובדיה ובסכנת התנגשות איתו והמריית פיו. וכל זאת כשהסקרים מנבאים לו מפלה, שלושה מנדטים בלבד, וכשגורמים בש"ס מאיימים עליו בהפצת קלטת מסתורית, שבה, לדבריהם, הרב עובדיה "מכסח לו את הצורה."
ספק רב אם בתנאים אלה היה דרעי מצליח להתארגן ולרוץ בבחירות בספטמבר. עכשיו הוא קיבל במפתיע הארכה וזמן להתארגנות ולטיפוח תקווה שבעוד שנה וחצי ייווצרו תנאים שיאפשרו לו לרוץ בבחירות בלי להתעמת עם הרב עובדיה ועם ש"ס. לטעמי, פסק הזמן שנוצר עד הבחירות צריך לשמש דווקא למטרה ההפוכה: להשאיר את דרעי בבית. כלומר, לחוקק את החוק שימנע ממנו ומשכמותו לחזור לכנסת. מעבר לעיוות המוסרי-אתי שבבחירתו של אדם כזה, היא גם מערערת את אמון הציבור במערכת השלטון.
את הצעת החוק יזמה ח"כ ציפי חוטובלי, והיא הועברה לדיון בהנהלת הקואליציה, שם היא עלולה להיקבר קבורת חמור. זו הזדמנות נדירה בשבילי לומר שאני מסכים עם חוטובלי. עיקרו של החוק הנכון הזה הוא שמי שהורשע בעבירה שיש בה קלון ונידון למאסר בפועל (לגרסתה של שנה ומעלה, לטעמי כל מאסר), לא יוכל להיבחר לבית המחוקקים או לכהן בממשלה. לאמור: לא יוכל להיות מנהיג ומורה דרך לעמו ולהכתיב אורחות חיים ונורמות התנהגות. וכך ראוי.
טיעון מקובל נגד הצעה כזאת הוא שמי שריצה את עונשו, שילם בכך את חובו לחברה והכל פתוח בפניו. לדעתי, לא במקרה כזה. כשמדובר בייצוג ציבור ובהנהגתו, תשלום החוב אינו מוחק הכל. שילם האיש את חובו לחברה? יופי.
ישוב לחברה, יפעל במסגרתה, יתרום לה ככל יכולתו, אבל לעולם לא יוכל להובילה ולהיות ממנהיגיה. טיעון אחר הוא שזהו חוק אישי נגד דרעי, ולכן פסול. הצחקתם אותנו. הכנסת אינה בוחלת בחקיקת חוקים אישיים: חוק גרוניס א' וחוק גרוניס ב,' חוק מופז א' כדי שיוכל לפרוש מקדימה וחוק מופז ב' כדי שאחרים לא יוכלו לפרוש - אז דווקא חוק דרעי, שמניעיו מוצדקים פי כמה, פסול?
כאן צפוי שיקפוץ מישהו עם הציטוט החז"לי הידוע: "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו; שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו:
חזור לאחוריך." אז קודם כל כדאי להבהיר שקופת השרצים שבה מדובר היא פגם ייחוסי, "דופי משפחה" כדברי רש"י, לא עבירות ופשעים.
אף אחד מחז"לינו לא היה מעלה בדעתו להכשיר עבריין לעמוד בראש הציבור. כפי שכתב רבי מנחם המאירי (מחכמי פרובנס במאה ה-13-14). "אין ראוי להעמיד פרנס על הציבור, אלא מי שנודע במידותיו, עניו ושפל רוח וסבלן, מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גונים... ייזהרו שלא למנות אנשים תקיפים כל כך, שיהיו סבורים על אותו מינוי שהוא מוחזק בידם לעולם."
איפה דרעי ואיפה "עניו ושפל רוח וסבלן?" ומאידך, אזהרת המאירי מפני מנהיגים תקיפים המאמינים שנבחרו להנהגת נצח מזכירה את דרעי. אז כדאי לשמוע לרבי מנחם ולומר לרבי אריה: שב בבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם