מוסקבה כבר לא עונה
אולטימאטום רוסי לסוריה עלול להוביל לכך שמעגלים בתוך המשטר, אולי אפילו בעדה העלאווית, יחסלו את שושלת אסד. זו התקווה
שם, הענקנו להם על מגש של כסף החלטה של מועצת הביטחון לאיזור אסור לטיסה, ואיכשהו הם יצרו מזה תקיפה צבאית של ברית נאט"ו וחיסול שלטון קדאפי. גרוע מכך, הם חיסלו כל אחיזה שיש לנו באינטרסים הלוביים. הגורם המערבי ניחש שפוטין מתייחס לעתודות הנפט והגז האדירות של לוב, כאלה שמעוררות את בלוטות הרוק של כל מדינה גדולה ולבטח רוסיה. התסכול של פוטין היה ברור; הוא אפשר פעולה מוגבלת ומצומצמת בלוב וקיבל את אבדן האפשרות לשטח השפעה. סוריה לא תהיה לוב שנייה, הבטיח פוטין.
רק שהימים נוקפים ונהרות הדם בסוריה ממשיכים לזרום. כפי שארצות הברית נאלצה להתנער משלטון מובארק - לא בגלל כמיהתה לדמוקרטיה מצרית אלא בשל חולשתו, הרוסים מתחילים לחוש כי הרוח משתנה. ככל שהמרד הסורי מתפתח למלחמת אזרחים, ככל שמתברר כי שלטון אסד חסר תוחלת באותה מידה שהא אכזר, כך הרוסים מפתחים רושם שהם בצד הלא-נכון של ההיסטוריה. באזור עם רוב סוני מובהק, הם שמים מבטחם בעדה קטנה ופגיעה - העלאווים - ששליטתם סוריה מעורערת. הציר העלאווי-איראני-חיזבאללה איננו בדיוק משענת אסטרטגית למוסקבה, בייחוד כאשר נראה שהחוליה הגיאוגרפית המרכזית בו, סוריה, עומדת ליפול.
במוסקבה יש קולות המזהירים כי נפילת אסד, כאשר רוסיה עודנה בת בריתו המרכזית, עלולה להוביל לריסוק מוחלט של שאריות הכוח של המעצמה הוותיקה באזור. התוצאה: בתקופה האחרונה פוטין מתאם עמדות פחות ופחות עם הסורים, לפחות ביחס לעבר. גם כאשר דמשק מבקשת עוד נשק מסוגים שעשויים לעורר את מחאת המערב, מוסקווה אינה עונה.
מאידך, התנערות מוחלטת ונטישת משפחת אסד וגרורותיה עשויות להוביל למסקנה אזורית כי הרוסים אינם יכולים, או אינם רוצים, לעמוד לצד בני בריתם. על רקע הדילמה הזו, בין הצורך לעמוד עם המנצחים ובין נאמנות כמרכיב כוח אסטרטגי, הרוסים והאמריקאים עוסקים בהרחבה בפשרה.
אותו גורם מערבי שנפגש עם פוטין לפני כמה חודשים שמע ממנו רמז לפשרה האפשרית: לא נסכים לדבר על החלטות בנוגע לסוריה, אמר לו פוטין לכאורה, אלא אם יוסכם איך תיראה סוריה החדשה. ובמילים אחרות, האופציה התימנית. הדחת הנשיא המכהן ואולי משפחתו
הניו יורק טיימס דיווח אתמול כי המו"מ בין אובאמה לפוטין בעניין זה מצוי בשלב מתקדם. אולטימטום רוסי לממשלת סוריה, כזה שיזהיר מפני הצטרפות רוסית להחלטה של מועצת ביטחון המסמיכה שימוש בכוח, עשוי להוביל לכך שמעגלים בתוך המשטר, אולי אפילו בתוך העדה העלאווית, יחסלו את השושלת האסדית בעצמם. או זו התקווה, בעצם.
ובמבט יותר רחב, יש דבר מה מה מחזורי ומהדהד בדיונים האלה. גורלה של סוריה ההיסטורי נקבע בהסכם צרפתי-בריטי, ועכשיו באים האמריקנים והרוסים ומחלקים את עור הדוב. בעיראק, המשטר הופל בכידונים אמריקאייים, וקדאפי לא היה נופל כנראה ללא נאט"ו. האביב הערבי הוא גם אביב של משחקי המעצמות הוותיקות, ואם האכזריות לא תכריע בדמשק, המשחק הגדול של מוסקווה וושינגטון ישרטט הוא את המפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם