רצח תרבותי
האביב הערבי האמיתי יתחיל רק עם שחרור האישה. כל זמן שנשים הן קורבן לאלימות, העולם המוסלמי יונצח בפיגורו מול המערב
זה קרה בעקבות מותה הידוע מראש של נסרין מוסריתי, בת 26, אם לשניים, ששהתה בשנתיים האחרונות במקלט לנשים מוכות. רגע קט שבו יצאה מהמקלט הספיק לרוצח שארב לה. היא הצטרפה לרשימה ארוכה של 30 נשים מאזור רמלה ולוד שנרצחו בשש השנים האחרונות. נרצחות רמלה מצטרפות לרשימה הרבה יותר ארוכה, שמוערכת לפי גורמי האו"ם בכ-5,000 נשים בשנה שנרצחות על אותו רקע.
רובן המוחלט בקהילות מוסלמיות. המדינות המובילות הן פקיסטן, עיראק, מצרים, ירדן, טורקיה והרשות הפלסטינית. אלא שחלק ניכר מהרציחות אינן מדווחות, והערכות שונות מצביעות על כ-20 אלף נשים בשנה ברחבי העולם. וכאשר הרוצחים כבר נתפסים - הם זוכים לעונשים קלים, כראוי למי שמיישמים את הערכים התרבותיים הראויים. סעיף 340 לחוק העונשין הירדני, למשל, כולל מתן פטור או הקלה לגבר שרוצח את אשתו הבוגדנית.
העונש הממוצע הוא בדרך כלל חודשים אחדים בלבד. גם תחת שלטון חמאס ממוצע הענישה הוא בין שלושה לשישה חודשים בלבד. גם באירופה היו בעבר הקלות מהסוג הזה, אלא שהן בוטלו. החוק מבטא את הרצון הקולקטיבי בענישת האישה שנחשדת בהפרת הקוד התרבותי.
כיבוש הולך עם הכל
וכמה בישראל? גם כאן אין תשובה אחידה. לפי הנתונים הגלויים, מדובר בכשמונה עד 13 מקרי רצח בשנה. לפי אחד מארגוני הנשים, מדובר ב-40 בשנה . בישראל אין שום הקלה בעונשים של רוצחים, אך נדמה שזה לא ממש מרתיע. התופעה רחוקה מהיעלמות. לא מדובר רק במוסלמים, מדובר גם בעולים חדשים.
לפי ההערכות הזהירות ביותר, הרי שמדי יום נרצחות 14 נשים. זה לא רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. זה רצח על רקע חילול כבוד האדם; זה רצח על רקע פשע תרבותי; זה רצח לכל דבר ועניין שזוכה ל"הבנה". בדיוק כמו רצח יהודים משום שעצם היותם יהודים הוא פשע, או רצח ערבים על ידי אחד כמו ברוך גולדשטיין, שזוכה גם הוא להבנה ואהדה של ג'יהאדיסטים יהודים.
הסיפור של "חילול כבוד המשפחה" הוא בעיקר תירוץ. ברוב המוחלט של אותם אירועי רצח מדובר באלימות לשמה. אלימות גברים נגד נשים. סיפורי הניאוף הם רק
תירוץ. אגדה אחרת קושרת בין האלימות הזאת לבין "הכיבוש". תמיד הוא חייב להופיע ברקע.
גם זה הבל קבוע מבית המדרש של השמאל הסהרורי. אפילו ח"כ דב חנין, אדם שפוי בדרך כלל, העלה טענה כזאת. אלא שכמו תמיד, אין שום קשר בין הטענות לעובדות. משום שהרציחות במדינות או בקהילות המוסלמיות, שאינן תחת כיבוש, מתבצעות בהיקפים אדירים אף שחיילים ציונים אינם מצויים בסביבה. אבל "כיבוש" הרי הולך עם כל דבר. אפילו עם התחממות כדור הארץ.
הבמאית אבתיסאם מראענה כתבה לאחרונה דברים אמיצים בגנות האלימות נגד נשים בחברה הערבית. היא הוסיפה וכתבה: "רק אל תגידו כיבוש". מה שהיא מבינה, מתקשים להבין חברים ב"כוחות הקדמה". האביב הערבי לא יתחיל והפיגור הערבי יימשך כל עוד לא יהיה שם שחרור האישה. מי שמדכא חצי מבני קהילתו, שלא יתלונן על אפליה ודיכוי. האשמה נעוצה בו ובתרבותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם