מצב משפחתי: משפחת גרוס מהמושב מי עמי
המדור "מצב משפחתי" של אבנר אברהמי ורלי אברהמי.והפעם: הכירו את משפחת גרוס ממי עמי שבצפון השומרון
מי עמי: פעם היאחזות נח"ל, היום מושב, תמיד פינה נסתרת, מגודרת, בתוך ארץ שיופיה אינו ידוע (לרבים בתל אביב).
משתתפים: אוהב (בת 33), ישי (32), מעיין-דוד (5) ושני (בן שנה וחצי).
מעיין: 180 בגימטריה, שני - 360. כשמעיין היה בן שנה, מספרת אוהב, נוסף לו השם דוד ("הרגשתי שזה צריך להיות שמו").
הבית: חד קומתי, שטוח גג, חדש. כתליו - טיח אפור-בהיר, חלונותיו - אפור כהה ("אלומיניום שמשחק אותה בלגי", ישי), גינתו בהתהוות.
בהתהוות: בחזיתו זית גדול, בעורפו טראסות חשופות שעוד יצמיחו תבלינים, אבוקדו ופקאן (בעזרת ספי השכן, הגנן).
נכנסים: אחרי שביל בטון מוחלק ודלת עץ כבדה (שיצר עמית הנגר, אחיה של אוהב), נפתח חלל מהדהד, לבן קירות, מלא הבטחות, שרק ספה ישנה ("מסבא צבי", ישי) מרהטת אותו. לעומת הסלון הריק, המטבח
יוצאים לסיור: בחדר ההורים ובחדר העבודה שידות ישנות כהות ("מפראג"), ירושת דודה רוזל (של ישי) ועל המדפים ספרי אמנות ועיצוב לצד פול אוסטר ו"מסעות גוליבר". בחדר הבנים שתי מיטות, שידת צעצועים ודלת מיוחדת, שיצר כארם מאום אל-פאחם, על פי תכנון של אוהב, כמו ב"עליסה בארץ הפלאות".
אום אל-פאחם: בעיקר כספומט ומוסך.
היסטוריה נדל"נית: נכנסו בפסח האחרון, שילמו מיליון שקלים (בעזרת ההורים, עם משכנתה), קיבלו 125 מ"ר על 750 מ"ר מגרש. "אין עוד מקום כזה חם ותומך", אומר ישי על המושב.
פרנסות ועיסוקים: אוהב, בוגרת בצלאל (המחלקה לתקשורת חזותית), מעצבת מוצרים לילדים ("הגרפיקה שעממה אותי"), בעלת "איימי ואוהב יוצרות חפצים", סטודיו לעיצוב (עם איימי גרונר). יחד הן מעצבות ומייצרות רהיטים ומשחקים לפעוטות (עד גיל 8), בין היתר בתי עץ ו"כיסאות אוכל קנגורו". "אנחנו בתחילת הדרך" אומרת, כלומר בשלב החלומות והמגעים עם קרנות שעוזרות ליזמים צעירים. עובדת מהסטודיו ("שתי דקות מהבית"), נוסעת ביונדאי 2008 ("כמו לכולם כאן בארץ").
מלחיץ: "בעיקר כשאני מדבר עם ההורים וב-15 בחודש, יום הישראכרט". יחד עם זאת, חש לדבריו מחויב ליצירה ("אני חייב את המרווח"), נחוש "לעשות את זה", אופטימי.
עיסוקי הילדים: מעיין חניך "גן נורית" במושב עם צהרון (1,300 שקל), הולך וחוזר לבדו, שני - חצי שבוע אצל מטפלת בקציר (יישוב סמוך) וחצי שבוע עם אוהב בבית ("לא רוצים לשלוח אותו עדיין למסגרת").
תולדות אוהב: ילידת 1978, מי עמי, שלישית מתוך ארבעה אחים ואחיות. אמה ילידת קריית אתא שמקורותיה בגרמניה, בעלת מכון קוסמטיקה בחדרה ("ליד הפיאצה"), אביה יליד בולגריה (אורי בז'רנו), מנכ"ל "מפעלי גרנות" הקיבוציים, משפחה חילונית. יסודי למדה בגבעת חיים איחוד, תיכון במעגן מיכאל, הלכה לתנועת הנוער הציוני בישראל ("יש דבר כזה"), עשתה שנת שירות בירושלים (פנימיית כרמית), שירתה כמורה חיילת ("מסלול מועדוניות בבית שמש") והכירה את ישי.
קורות ישי: יליד ירושלים, 1979, שלישי מבין ארבעה אחים ואחיות, בן למחנכים בגמלאות. אביו ניהל בתי ספר ("דנמרק" בירושלים ו"שייבר" בבית שמש), אמו הייתה מורה ומחנכת ב"גואטמלה" (בית ספר בירושלים), משפחה דתית-מפד"לית. יסודי למד ב"נווה עציון", תיכון התחיל ב"הימלפארב" וסיים ב"אמי"ת-דרור" ("הדתי פלורליסטי"), הלך גם לבני עקיבא ואת הכיפה "הסיר נפשית" כבר אחרי בר המצווה ("הלכתי לתיכונים הדתיים בשביל ההורים"). עם זאת, מעולם, אומר, לא הגדיר את עצמו "חוזר בשאלה", והיום הוא בתהליכי התחזקות דווקא. ראשו אמנם גלוי, אבל את השבת שומר ("מה זה שבת חילונית? לעבוד בגינה?"), מניח תפילין כל בוקר והשנה נסע לאומן ("יש לנו הרבה ברסלבים במשפחה").
אומן: "אתה רואה שם אהבה אמיתית".
המשך תולדותיו: התגייס לצה"ל, השתחרר מוקדם מהצפוי ("לא התאמתי, הלכתי לוועדות"), למד שנה ב"מדרשה" בבית ברל והגיע ל"בצלאל" ("המקום היחיד שהרגשתי בו שייך") אחרי שפגש את אוהב.
הפגישה: 1999. היא הייתה מורה חיילת בבית שמש, הוא עבד כשליח-מסעדה בירושלים ("ינקיס"). חברה שלה, שהכירה את אחיו, ארגנה את הדייט. ישי: "היא אמרה, יש לי מישהי מגניבה בשבילך עם קעקוע של אשר" (אמן הולנדי). נשמע לו מבטיח. הוא טלפן, היא אמרה - בוא, הוא נסע באוטובוס לבית שמש, אבל הפגישה הייתה מביכה.
מביכה: הוא דיבר, היא שתקה, עד שקם וחזר לירושלים. אחרי כמה ימים טלפן שוב ("קול אמר לי") והקשר, במפתיע, ניצת. אחרי שלושה חודשים עברו לגור יחד.
יחד: בהתחלה במי עמי, שם חסכו כסף (היא הדריכה נוער, הוא עבד בגינון), אחר כך באוסטרליה ובתאילנד. בהמשך נפרדו, היא נסעה לארצות הברית (עם חברה), הוא פנה להודו (לדרמסאלה), נפגשו בגרמניה, עשו שם רסטות לנערות גרופיץ (עיר בצפון המדינה), עברו לברצלונה, חזרו לארץ, גרו בראשון (בבית של סבא שלה), הוא השלים בגרויות ופנה לבית ברל, היא מלצרה ועלתה לבצלאל. אחרי שנה נפגשו בירושלים (בדירה ברחוב נרקיס). כשהיא סיימה את לימודיה והוא היה בשנה ד', נסעו לברלין ("חילופי סטודנטים"), היא הייתה אז בהריון ולפני הטיסה התחתנו.
התחתנו: קיץ 2006, מי עמי, שישי בצהריים, מלחמת לבנון השנייה. כל המשפחה שלו, שהגיעה באוטובוס מירושלים, הפסידה את הקינוחים כדי להספיק לחזור הביתה לפני כניסת השבת.
ירח דבש: "החברים קנו לנו שבוע בבודרום" (טורקיה).
סדר יום: קמים בין שש לשמונה ("בהתאם לילדים"), אוהב שותה משקה דגנים (אחת סוכר, הרבה חלב), ישי שותה תה (ויסוצקי, שתיים סוכר) ומעשן "נקסט" ("עד קופסה ביום"). הילדים מתעוררים מעצמם ואוכלים קורנפלקס, ישי פונה להנחת תפילין ("בהתחלה נלחצתי ואחר כך ראיתי שזה עושה לו טוב", אוהב). עד שמונה וחצי מעיין יוצא לגן ושני נוסע עם אמא למטפלת, בתשע אוהב בסטודיו. ישי מתחיל את הבוקר בקניית לחמנייה ("בהספקה") ובהמשך יפנה למשרדו שבמושב כדי לעבוד על הסרט.
צהריים: הילדים סועדים בגנים, אוהב מדלגת, ישי "חי על פרי". בסביבות ארבע, יש ויאכלו שניצלים או פסטה בולונז. ישי מכין ("אם הייתי יכול, הייתי עקר בית"). כך או כך, בשש ארוחת ערב. אוהב מכינה חביתה-סלט, לפעמים גם דייסה. היא גם זו שמשכיבה לישון ("בקיץ עד שמונה וחצי") וגם קמה בלילה (רוצים אותי").
טלוויזיה: אין להם ("אין מה לראות"). סדרות רואים במחשב ("מחכים לעוד עונה של 'מסודרים'"), עד אחת ילכו לישון.
חלומות: "עסק מצליח שיכול לכלכל משפחה", אוהב. "להצליח להישאר ילד", ישי.
אלוהים: מאמינים. "יש תכלית לקיום האדם עלי אדמות", אוהב.
מריבות: "לפעמים". פיוסים - "פעם הייתי יותר נוחה", אומרת אוהב.
חינוך לילדים: "מה שאמא שלהם תרצה", ישי. "לא דתי", אוהב.
שלום: "הכל רצון השם", ישי. "אני לא עוקבת", אוהב.
מחאה: "לא נעים, יש לנו פה בועה".
בועה: "נרשמים ועוברים ועדה".
האושר (בסולם מ-1 עד 10): אוהב- 9, ישי - "היום התחלתי 4 ועכשיו אני 7".
מי עמי - מושב בצפון השומרון, מעל ואדי ערה, צמוד לאום אל-פאחם, הוקם ב-1963 כהיאחזות נח"ל, ב-1971 הפך למושב שיתופי, על שם קהילת יהודי מיאמי שסייעה בהקמתו.
משפחות שרוצות להשתתף במדור מוזמנות לכתוב ל: reliavr@gmail.com או להתקשר ל: 050-7254475
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם