למה להתפצל? צדק חברתי זה שוויון בנטל
מעמד הביניים שהפגין אמש לא מבין במה תועיל להם דפני ליף, כפי שהיא לא רואה כיצד שירות אזרחי לערבים וחרדים יועיל למחאה החברתית
ובכן, מה בעניין "צדק לכל"? מה הכוונה ב"צדק" ומי הוא אותו "כל" ישראלי? ישראל היא ערב רב של מגזרים ותת-סקטורים, קבוצות אינטרסים ומערכי ערכים צולבים. אין דבר כזה "עם" ישראלי, אין דבר כזה "כל" ישראלי. יש מדינת ישראל.
ולעניין "צדק", האם הכוונה לצדק בהיבט המוסרי, החוקי, ההיסטורי? ובכן, גם כאן, חדשות רעות: ישראל אינה מדינה צודקת. המבנה המודולרי שלה, המושתת על קונפליקטים פנימיים בלתי פתירים, אינו מאפשר יצירת אתוס ערכי משותף, נרטיב מוסכם ובוודאי לא הגדרה קולקטיבית ל"צדק".
לעזאזל , אפילו חוקה לא הצלחנו לנסח כאן במהלך 64 שנות קיום. אז מה המילים הנרדפות הקולעות ביותר? "צדק חברתי". שוויון בנטל שווה צדק חברתי. שניהם עמומים בדיוק באותה המידה; שניהם כוללניים, מכלילים, שטחיים (כמעט צורמים) בהרכב הלוגי ובמשמעויות המעשיות שלהם, ויותר מכל - שניהם נעדרי כל סיכוי.
אין ולא יהיה "צדק חברתי", מכיוון ש"צדק חברתי" משמעותו שוויון בנטל, כמו גם חלוקה שוויונית של המשאבים, כמו גם מוסר אחד ומערך חוקים אחד ליהודים, לערבים ולחרדים. ירצה מעמד הביניים הישראלי, ששטף את הרחובות בשנה שעברה ושהחל מטפטף את מחאתו גם בקיץ הזה, או לאו - "שוויון" היא המילה הכי פחות ישראלית בנמצא.
אין ולא צריך שיהיה שוויון בעניין השירות הצבאי, כל עוד אין שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות
האירוניה הגדולה בהפגנה של ליל אמש היא שבמקום להיות המשכה של מחאת הקיץ, היא התנתקה ממנה. דוברי המחאה המרכזיים נעדרו ממנה ומילאו את פיהם מים בסוגיה הזאת. האם הם אינם מוצאים זיקה ברורה בין הנטל בשירות הצבאי לבין המשא הכלכלי הרובץ על גבם?
הקשר ישיר וברור. ועדיין נדמה כאילו נציגי מעמד הביניים שיצאו אתמול להפגין אינם מבינים במה תועיל להם דפני ליף, באותה המידה שדפני ליף אינה מבינה כיצד קריאה לגיוס ערבים וחרדים לשירות אזרחי תועיל למחאה החברתית.
למתבונן מהצד נדמה כי בישראל מתכוננות, זו לצד זו, כמה וכמה חברות. אם נבדלותם של המגזרים מהזרם המרכזי מוסכמת על הכל, מה שאינו מובן הוא מדוע מתפצל מעמד הביניים הישראלי בתוכו בשעות האלה. הוא מתפצל מכיוון ששתי הזעקות אינן מבוססות ואינן מנומקות.
שתיהן עולות מן החזה ממקום של כאב ושל מצוקה אמיתית, אבל לא ממקום אידיאולוגי או פילוסופי אמיתי. פתרונות ריאליים לשתי המצוקות לא הצליח עדיין אף אחד להעמיד. ואלה גם לא נראים באופק. הדרך לתיקון החברה בישראל עוברת בשינוי הגדרות היסוד וסדרי העדיפויות הלאומיים.
למי מקצים כספים, מדוע וכמה? כל עוד יקיים הרוב משלם המסים את קבוצות המיעוט ההולכות ותופחות, וכל עוד תמשיך ישראל לנהל מדיניות צבאית ביטחונית מעוותת כזו, לא תהיה תקומה למעמד הביניים בישראל.
רוצים שינוי? תבעו מהפוליטיקאים שלכם לחזור אל שולחן השרטוטים ולשנות את ערכי היסוד הלאומיים מן הקצה אל הקצה.
אם תמשיכו להאמין באפשרות קיומו של תקציב ביטחון כה מופקע, לצד מימון שערורייתי של המתנחלים והחרדים, לצד "פתרון אי-הצדק החברתי" שממנו סובל מעמד הביניים, אתם שוגים. ישראל היא זו שזקוקה להפעלה מחדש ואז, ממילא, סוגיות דוגמת "גיוס לכל" יהיו ניואנסים שיהיה צורך להתמודד איתם במרקם הכולל של ישראל החדשה, אך בוודאי לא סוגיית ליבה.
סוגיית הליבה האמיתית היא שישראל הגיעה לנקודת הקצה של יכולתה לתפקד תחת מערך ההתניות והאילוצים שכפתה על עצמה.
זהו קו פרשת המים, והוא לא קשור לגיוס או לעמלות הבנקים. הוא קשור למשהו משובש מאוד מהיסוד. שיבוש יסודי שמאיים על קיומה של המדינה כבית לאזרחיה, הרבה יותר מאשר על רווחתם של אלה כבודדים.
אקו"ם