הפגנת ייאוש
ההרכב האנושי שהשתתף בהפגנה למען השוויון בנטל במוצאי שבת בתל אביב אומר משהו מדכא מאוד על הסיכוי לשנות את השיטה
המפגינים היו בורגנים באמצע החיים, לא מעטים מהם עם ילדים על הכתפיים. בקהל נצפו ורואיינו לא מעט גנרלים בדימוס, ועל הבמה עמדו נציגיו המובהקים של הסדר הקיים: הנואם המרכזי היה עד לא מכבר ראשם של השירותים החשאיים. הרמטכ"ל הקודם עלה בלי שהוזמן והתקבל בתשואות.
אחר כך היה האורח שומע שנושאה היחיד של ההפגנה היה תמיכה בחובת השירות בצבא, ובוודאי היה משתומם עוד יותר. אבל פליאתו הייתה מגיעה לשיא אם מישהו היה אומר לו שקרוב לוודאי שרוב הנוכחים בכיכר מצביעים עבור מה שמכונה בישראל מפלגות מרכז ושמאל, ואילו לתומכי הימין אין כמעט שום נציגות. שמאל רואה בשירות בצבא ערך עליון ומוחא כפיים לגנרלים, וימין נעדר בהפגנתיות מהמקום? אין דבר כזה, היה האיש ודאי חושב לעצמו.
המחזה הזה, שהתקבל אצלנו כל כך בטבעיות, אומר משהו מדכא מאוד על הסיכוי לשינוי. מה שמכונה בישראל "שמאל" הוא למעשה הזרם הממלכתי ביותר, הקונפורמיסטי ביותר, המחובר ביותר לסדר הישן. ואילו מה שמכונה "ימין", הרוב כבר כמעט ארבעה עשורים, אינו אלא אוסף אקלקטי של אינטרסים מקומיים, שמה שמאחד אותם הוא בעיקר הטינה ל"שמאל".
הימין החילוני והדתי-לאומי לא בא למוזאון לא כי הנושא לא היה ראוי בעיניו, אלא כי ההפגנה הייתה של הסמולנים מתל אביב, ולשם הוא לא ילך גם אם יובטח לכל הבאים כרטיס לגן העדן.
הימין בישראל קורא תיגר
הזרם המרכזי שלו רואה בצבא, בשירותים החשאיים ובמערכת המשפט כלים הנמדדים על פי הדרך שבה הם מסייעים לאינטרסים שלו, ובראשם מפעל ההתנחלויות. ה"שמאל", לעומת זאת, מצפה כבר 40 שנה לביטחוניסט שיביא לו ניצחון בקלפי ותחושה רגעית שהמדינה הזו שבה להיות שלו.
לא פלא שאשכנזי ודיסקין התקבלו כך בכיכר: זה הרי סוד קטן מאוד שה"שמאל" בישראל שם את מבטחו בהם הרבה יותר מאשר בשלי יחימוביץ'.
מה שיש לנו כאן הוא תפיסת עולם מונוליטית שנחלקת רק סביב שאלת השטחים הנצחית - ואגב, גם היא נחלקת היום רק בין אלה שאומרים "אף פעם לא" לאלה שאומרים "כן, אבל לא יהיה בזמננו ולכן לא רלוונטי".
יש לנו תזה ללא אנטי-תזה, אנשים שרואים את עצמם (במילים שהיו חביבות על אנשי שרון בליכוד) כ"הרוב המקופח", לעומת בורגנים שחולמים על מהפך מנומס בקלפי, לא מהפכה בחשיבה ובסדרי העדיפויות.
זהו הבסיס לייאוש בנפשו של המצביע הישראלי: אין לו אפילו בחירה של ממש. הוא מבוסס בעולם שאין בו באמת מחלוקת, אלא רק אנשים המשוכנעים שנבחרו לשלטון כי לבשו מדים (בממשלה הנוכחית מכהנים שלושה רמטכ"לים לשעבר), המקבלים את קולו כי כשאין על מה להתווכח מוחאים כפיים למי שמייצג את הממלכה. ולכן, אף שהמשטרה דיווחה על עשרות אלפים בכיכר, שום דבר בעל משמעות לא יקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם