שלטון החוק נגד הדמוקרטיה
בעקבות זיכויו של אהוד אולמרט בפרשות טלנסקי וראשונטורס, שהביאו להדחתו, ממשלת ישראל חייבת להעביר חוק שמונע חקירה פלילית נגד ראש ממשלה מכהן
- בן דרור ימיני פקפק כבר ב-2008 באמינותו של טלנסקי
משום שהיום התבררה עובדה אחת פשוטה: זה לא שלטון החוק שמצוי בסכנה. הוא הפך, בגרסתו הישראלית, למסוכן בעצמו. זו הדמוקרטיה שמצויה בסכנה, על ידי שלטון החוק.
משום שזה גם לא חשוב אם הייתה קונספירציה או סתם רדיפה. מה שחשוב הוא שזה כבר קרה יותר מדי פעמים, ואסור, פשוט אסור, שזה יקרה שוב. על הרקע הזה, כולנו חייבים היום הצדעה לשופטי מדינת ישראל. משום שהם התעלו. הם שחו נגד הזרם. הם הגיעו לקביעה שיפוטית שהיא לא פחות מרעידת אדמה. הרי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הודח בעודו מכהן בגלל רדיפה - כן, רדיפה - מצד חלקים בתקשורת ובצמרת הפרקליטות.
זה היה ברור כבר אז שמדובר בלינץ', שהתחפש ל"שלטון החוק" ול"טוהר המידות" ולשאר ירקות. בכירי הפרקליטות יצרו דרמות מיותרות. הם כמעט רמזו שטלנסקי יתפגר או אולי יחוסל, אם רק נמתין עם עדותו. הם הדליפו באופן סלקטיבי פרטים מתיק "ראשונטורס", על תקן של מכת מוות. המזימה צלחה. אולמרט נקבר בלשכת ראש הממשלה בעודו חי.
צריך להזכיר: אולמרט לא הודח בגלל פרשת מרכז ההשקעות. הוא הודח בגלל טלנסקי ו"ראשונטורס". החוק קובע בדרך המפורשת ביותר שראש ממשלה בישראל יודח רק לאחר הרשעה, רק לאחר הטלת קלון, ורק לאחר החלטה של רוב חברי הכנסת.
דין דומה חל בעבר על שרי ממשלה. אבל בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, רמס את החוק כבר לפני שני עשורים, בפרשות דרעי ופנחסי. הוא אילץ את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, להדיח שני שרים, משיקולים נורמטיביים. לעזאזל החוק המפורש. העיקר הוא הטהרנות
הציבורית, והעיקר הוא למתוח את האקטיביזם השיפוטי, שהפך לפוליטי, עד למחוזות האבסורד. שלטון החוק והמשפט נמחקו לטובת שלטון השופטים. אבל רמיסת החוק התקבלה בתשואות.
יש היגיון בחוק. והיום הוא ברור יותר מתמיד. משום שפרקליטות איננה בית המשפט. היא צד. גם שר וגם ראש ממשלה ראויים להליך ראוי. החוק המפורש מעוגן בחזקת החפות. הדחה היא ענישה בטרם משפט. זה בדיוק מה שהחוק רצה למנוע. אבל שופטי בג"ץ בחרו בפופוליזם זול. החטא הקדמון רשום גם על שמם.
הטור המלא של בן דרור ימיני - מחר במעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם