הנגיד מוכיח שהוא הנכס החשוב ביותר למדינה
התחזקות הדולר והתגברות המתיחות הביטחונית מוכיחים כי מדיניות ניהול יתרות המט"ח של נגיד בנק ישראל הייתה נכונה
התחזקות הדולר היא בשורה טובה מאין כמותה ליצואנים המלינים על הפגיעה ביצוא עקב המשבר באירופה. כמובן שגם המשק הישראלי נשכר מכך. על פי ההערכות, שער החליפין הנוכחי יגדיל את היצוא בשני אחוזים, ובעקבותיו את הצמיחה במשק. לצד התועלת הכלכלית המיידית, יתרות המטבע הנוכחיות, המסתכמות ב-75.2 מיליארד דולר, מעניקות למשק פוליסת ביטוח מנזקי המשבר הכלכלי ומתוצאותיה של קטסטרופה ביטחונית אפשרית.
כרית ביטחון כזאת נותנת מרווח נשימה פיננסי חיוני למקבלי ההחלטות, השוקלים מהלכים ביטחוניים כאלה או אחרים. פעם זה לא היה כך. במרס 2008 הסתכמו יתרות המטבע של ישראל ב-28 מיליארד דולר. חמש שנים קודם לכך, בתחילת 2003, עמד המשק הישראלי בסכנה אמיתית של קריסה עקב אזילת
יתרות המטבע. פרופ' פישר ראה את הנתונים - והחליט על שינוי דרסטי במדיניות יתרות המט"ח.
הסיבה לגידול הבלתי פוסק ברכישת דולרים נומקה בצורה מעורפלת: "הבנק יפעל למתן תנודות חריגות במקרים ששוק המטבע אינו מתפקד כיאות". ואכן , כשהשער היציג דשדש סביב 3.5 שקלים ומטה, לא הפסיק פישר לרכוש מט"ח. השיא היה ביולי 2011 כשהיקף היתרות הסתכם ב-78.1 מיליארד דולר. מאז הפסיק הנגיד את הרכישות ובשלבים מסוימים אף התחיל למכור.
בכל אותן שנים ספג הנגיד ביקורת, חלקה נכתב על ידי כותב שורות אלה. נכתב שהנגיד מממן את הסיוע ליצוא באמצעות רכש דולרים יקר ועוקף בכך את המערכת הפוליטית. נטען שפרופ' פישר מגדיל את מלאי הדולרים לרמה שאינה מקובלת במדינות המערב. אפילו כלכלני קרן המטבע הבינלאומית ביקרו בדוחות שפרסמו את מדיניות ההתערבות בשוק המטבע של בנק ישראל. כשפורסמו מאזני בנק ישראל, התברר כי מדיניות זאת אכן גררה הפסדים על הנייר של עשרות מיליארדי שקלים.
בדיעבד, כולם צריכים לאכול את הכובע. כיום אין בכלל ספק שטוב שישראל נכנסת לעידן ההאטה (עם אפשרות למיתון) כשבקופתה יתרות של 75 מיליארד דולר. אם חלילה ניקלע לבעיה ביטחונית קשה, מלאי הדולרים הוא הערבות הטובה ביותר לביטחוננו הכלכלי. הנגיד שב ומוכיח שהוא הנכס הכלכלי החשוב ביותר למדינה. כשטועים, צריכים להודות, ולא יזיק גם להגיד מילה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם