מצב משפחתי: בבית משפחת ברברה בחיפה
בשכונת הכרמל הצרפתי גרים זוג הורים עם שורשים בלבנון וחלומות על איטליה, שלושה ילדים וגולדן רטריבר. ל-3 מהם יש תואר דוקטור
הבית: שכונת הכרמל הצרפתי, דו קומתי, צמוד-שכן (שגר בקומת הקרקע), ישר קווים, באוהאוסי. כתליו אבן צהבהבה, בחזיתו שער ברזל, בוגונוויליה פורחת ומשטח מרוצף שמוביל לדלת עץ כבדה.
מזמזמים: משפחת ברברה גרה בקומה השנייה ולביתה עולים במדרגות שיש שבסופן ממתין ליאו הגולדן רטריבר. מלטפים. מימין דלת זכוכית עם אורנמנטיקה צבעונית ומעבר לה חלל מואר, היכלי, רחב מפתחים, מרוצף שיש, עתיר ספות כבדות, שידות עדינות, וילונות קטיפה ונברשות קריסטל. נוטלים פאוזה ("מים, קפה, בירה?) ויוצאים לסיור.
סיור: בבית (200 מ"ר, בלי המרפסות), סלון, חדר אוכל, מטבח, שלושה חדרי שינה, חדר עבודה וגג מרוצף. בסלון, חוץ מספות עור, שולחן אירוח מרופד עור קפיטונז' (דליית אל-כרמל), טלוויזיה 60 אינטש, אח בנויה ונברשות מנצרת (יבוא מצ'כיה). במטבח הנוצץ, שאותו תכננה אנה (לצד מעצבת של חברת "סמגל"), אי לבן גדול, כיסאות רגל וארונות עץ אגוז. חדר האוכל הסמוך הוא בעצם אולם שבמרכזו ניצב שולחן אנגלי כבד ("ריצ'רד טיילור"). ממשיכים לחדר העבודה שצלב קטן קבוע בפתחו, שם מיקם ראני את מיטתו, ועליה מונח עד (כלי מיתרים). מציצים למרפסות הפורחות, לחדרי השינה של ראמז ודזירה (עם ספרי הרפואה והמשפטים), עולים לגג שצופה לים ופונים לברר מה הסיפור.
הסיפור (הנדל"ני): את הבית שנבנה ב-1937, רכשה משפחת ברברה העכואית לפני שלוש שנים וחצי ב-550 אלף דולר ממשפחה ערבית-נוצרית שעקרה לקנדה ("זה לא רכוש נפקדים"). השיפוץ עלה 300 אלף שקל ולהערכת ראמז, הבית שווה היום בסביבות מיליון וחצי דולר. לכל הדעות, עסקה טובה. כך או כך, אל השולחן מגיעים סמבוסקים קטנים ומעמולים פריכים מעשה ידי אנה. עאדל מוסיף עראק "כפריא". פרנסות ועיסוקים: ד"ר עאדל ברברה רופא עיניים, 34 שנים במקצוע, למד רפואה בפדובה, איטליה, בעבודתו מנהל את המרכז הרפואי "הדסה אופטימל" בעיר התחתית, את מכון ניתוחי הלייזר בעכו, את "המרכז הארצי לטיפול בקרטוקונוס" (מחלת קרנית), ומשמש גם כיו"ר "איגוד מנתחי הלייזר בישראל". עובד חמישה ימים בשבוע, מתחיל בעשר, מסיים בסביבות שבע (בערב), לפעמים, בגלל עומס הניתוחים נשאר לתוך הלילה ("כולם רוצים ניתוחים אחרי העבודה"), אוהב את המקצוע ("מת עליו"), מתאר מקרים שבהם החזיר מאור עיניים לעיוורים, מספר בהתלהבות על מורכבות העין ("תתאר לעצמך שעצב הראייה מורכב מלמעלה ממיליון סיבים"), מה שגורם לו, לדבריו, להאמין באלוהים. לעבודה וממנה נוסע ב"ג'יפ מרצדס", בדרך שומע רשת ב', רדיו "שמס" (הנצרתי) ו"סאות אל-מדא" (הלבנוני).
עיסוקי אנה: ד"ר אנה ברברה, מרצה לסוציולוגיה ופילוסופיה ב"מכללה האקדמית הערבית" בחיפה, תלמידיה מורים ערבים מהצפון, את הדוקטורט עשתה באוניברסיטת לסטר אנגליה (תואר ראשון, באוניברסיטת חיפה), עובדת ארבעה ימים בשבוע, לומדת "ניהול אקדמי" במופ"ת (מרכז למידה למורים ברמת אביב), שואפת "לשבור את הלינק שבין החינוך לעוני".
קריירה ומשפחה: "שום דבר לא מנע ממני להגשים משהו", אומרת, "כולל הבעל". עם זאת, הבית והמשפחה, לדבריה, היו תמיד בעדיפות ראשונה אצלה. את השלמת התואר השני, מספרת, דחתה בחמש שנים בגלל הולדת ראני.
ראמז: ד"ר ראמז ברברה, רופא עיניים, למד רפואה בלונדון, עובד בבית החולים "בני ציון" בחיפה, עוסק בין היתר בניתוחי עיניים וחוויית הניתוח הראשון עדיין טרייה בזיכרונו ("אתה חותך וחש צמרמורת"). עובד שישה ימים בשבוע, מוסיף שתייםשלוש משמרות, שואף לשלב בין אקדמיה, רפואה פרטית ורפואה ציבורית.
רופא בן רופא: "יש בזה פריבילגיה, כי אפשר להתייעץ 24/7, ומצד שני יש גם לחץ של ציפיות". כך או כך, נוסע בפולקסוואגן שירוקו, אין לו חברה.
ראני: בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, בעתיד ימשיך לתארים נוספים, לא מכבר חזר מניו יורק שם השתלם ב"נוירופידבק" (טכניקת ריפוי באמצעות אנליזה של גלי מוח) ופתח קליניקה משלו ("הנוירופידבק יעיל יותר מריטלין"). בעתיד שואף להיות חוקר מוח, מאורס למאי (פסיכולוגית קלינית, בת העדה הנוצרית).
דזירה: בוגרת משפטים, מתמחה בבית משפט השלום בעכו בתחומי התעבורה והפלילים אצל השופט יעקב בכר ("אדם נהדר"), שואפת לעבור ל"משפט הבינלאומי", חובבת גלישת גלים, אין לה חבר.
תולדות עאדל: יליד 1953, עכו, הצעיר מבין שישה בנים ובנות, בן למשפחה נוצרית אורתודוקסית ששורשיה בלבנון. אביו המנוח, יליד הכפר אבו סנאן, היה נהג מונית ("דסוטו וקורנדו"), אמו הייתה בת נצרת ("סבא שלה קבור בכנסיית הבשורה"). ב-48' עזבה משפחתו את הבית בדרך ללבנון ונמלכה בדעתה בזכות שכנוע של קרובים ("קומוניסטים") מראמה. ילדותו עברה בעכו, יסודי ותיכון למד ב"טרה סנטה", לכנסייה לא הלך ("העיקר האמונה שבלב"), ביקש ללמוד רפואה בירושלים ומשלא התקבל נסע לאיטליה בעידוד אביו ("אבא לא זכה לראות אותי רופא").
איטליה: "אחלה ארץ, אחלה אנשים". הגיע לפדובה לפני שהיה בן 18, אחרי שלושה חודשים דיבר כבר איטלקית ומקץ שבע שנים חזר לארץ כדוקטור. סטאז' עשה בנהריה, התמחה בעיניים ("ערבי חייב להצטיין יותר מיהודי"), המשיך לעבוד באותו בית חולים, במקביל התנדב במרפאה במנזר בעכו (של אחיות צרפתיות) והיה מראשוני המתמחים בלייזר בארץ ("קיבלנו תרומה וקנינו ציוד"). את אנה פגש סמוך לשובו מאיטליה.
קורות אנה: ילידת חיפה, 1957, לפני אחרונה מבין ארבע בנות ובן, בת למשפחה נוצרית-קתולית-לטינית. אביה המנוח היה מנהל חשבונות בנמל, אמה עקרת בית. ב-48' ברחו כל אחיו של אביה עם צי המוניות שלהם ללבנון והוא נשאר לטפל באמו הקשישה. אנה למדה בבית ספר "נזירות נצרת" ברחוב עבאס ("מהגן עד י"ב עם יוניפורם כחול ולבן"), בגיל 18 החלה ללמוד באוניברסיטה ובגיל 21 פגשה את עאדל.
הפגישה: 1978. אנה, שסיימה בדיוק בי-אי, לימדה אנגלית וסוציולוגיה בתיכון בעכו. עאדל, רופא צעיר, עבד אז בבית החולים בנהריה ("לא שם לב שהוא מבוקש", אנה). מפה לשם, יום אחד הגיע שאדי, בן אחיו של עאדל (היום רופא שיניים) וסיפר שיש לו מורה "אחלה חתיכה". עאדל קפץ לבית הספר ("לבקר את
החתונה: "אולמי צור", עכו. את הטקס ערך "הארשמנדריט" המקומי ("משהו בין כומר לארכיבישוף") וכשנסעו לירח דבש בירושלים ("באופל של הגיס של אנה"), הלך המנוע בעליות, ואל המלון (במזרח העיר) הגיעו בטרמפים.
החיים: כולם קמים בין שש לשש וחצי (חוץ מראני - שבע-שמונה). עאדל מכין לו ולאנה "קפה הוואדי" (מוואדי ניסנאס), או קפה "נח'לה" מעורבב ("חצי אדום חצי ירוק") בלי סוכר, ראמז שותה נס עם סוכר, ראני אספרסו בלי סוכר (במכונה), דזירה לא אוכלת ולא שותה.
צהריים: כולם אוכלים בין אחת לארבע את תבשילי אנה (דוואלי, קובסא, מעלובי, מג'דרה) בהתאם לסדר הגעתם ("הארוחה בפרזנט קונטיניוס", אנה). בשישי מקפיד עאדל לאכול חומוס בעכו (אצל ג'ורג') ולעשן נרגילה עם חברים.
ערב: "ארוחה חמה, לא מתפשרים". באותה הזדמנות שותים גם יין, עראק וויסקי. בהמשך עאדל יפנה לערוך מאמרים בכתב העת (הבינלאומי) לענייני קרטוקונוס, שהוא משמש כעורכו.
טלוויזיה: עאדל צופה ב"לונדון וקירשנבאום" ובסרטי אקשן ("עם סוף טוב"). אנה לא בעניין. אוהבת לשמוע את מז'ידה רמי (הלבנונית), להיטי שנות השישים (טום ג'ונס) ויותר מכל את "הזמר שבבית" (עאדל עם העוד). עד אחת ילכו לישון. עאדל, לא ישן טוב ("אני על טורים גבוהים").
חלומות: "שלום" - עאדל ואנה, "לעשות מה שאבא לא הצליח" - ראמז, "קורס טיס אזרחי" - ראני, "שופטת" - דזירה.
אלוהים: כולם מאמינים בכוח עליון חוץ מראני הספקן.
סוריה: "האלטרנטיבה לא יותר טובה", עאדל .
שלום: "שתי מדינות ואנחנו פה" (כולם).
האושר (בסולם מ-1 עד 10): עאדל- 9, אנה- 10, ראמז- 9-8, ראני ודזירה-8.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם