פצצת סירחון
הסירחון הפוליטי אינו נדיר. הפשרה, נשמת אפה של הדמוקרטיה, נאלצת לעתים לצלוח ביצות רעילות. השבוע הזה היה רע לדמוקרטיה, ולא רק בגלל התרגיל המסריח
- דעה: הבוחר הישראלי צריך לקחת אחריות, ולהפסיק לעצום עיניים
- הח"כ המורד: מופז שקל עשרות פעמים להתפלג מקדימה
ישובו לבחירות? חברי הכנסת יוצאים לפגרה
גם לי חם. אני צף בזיעה ומהרהר בסירחונות שלטוניים. לאו דווקא דמוקרטיים. קחו לדוגמה מונרכיות, ואם להיות ספציפי, מונרכיות צרפתיות. אנרי הרביעי (1610-1553) מלך צרפת נחשב לאחד המלכים הפופולריים בתולדות צרפת. נתיניו כינוהו "אנרי המלך הטוב", זה לא הפריע לו להיות בעל הרגלי היגיינה שנויים במחלוקת. מסיבה כלשהי אנרי סירב להתקרב למים. פילגשו טענה שהוא מסריח כמו פגר, ואשתו השנייה התעלפה מהצחנה שעלתה ממנו כשפגשה בו לראשונה. על פי הכרוניקה המקובלת, היא כמעט הטביעה עצמה באמבטיה של מי קולון כדי להצליח לממש את ליל הכלולות.
לואי ה-14, אף הוא צרפתי ומי שייסד את המונרכיה האבסולוטית, ייסד כנראה גם את הסירחון האבסולוטי. רק פעמיים בחייו נכנס לואי לאמבטיה. הדיקטטור הקומוניסטי הסיני, היו"ר מאו, מיאן להתקלח ולצחצח את שיניו. במקום הפרקטיקה הבורגנית, נהגו פילגשיו לקרצף את גופו במגבות לחות בזמן שמאו לעס עלי תה כדי לנקות את חניכיו. פעולה שהסבה לו חיוך ירקרק. כשאחד מרופאיו הציע למאו לעבור למברשת שיניים, סירב בטענה ש"נמרים לא מצחצחים שיניים". ותודו שקשה להתווכח עם טיעון כזה.
גם דמוקרטיה עלולה להסריח. משני טעמים. הראשון מפחיד ומבשר רעות, ועל פיו, הצחנה נובעת מסימנים קליניים ומשמעותו שהמשטר עומד ללכת בדרך כל בשר, ומשום כך ניחוח הריקבון מבשר את בוא הרימות. הטעם השני, פרוזאי וטבעי יותר. דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, היא שיטת שלטון אנושית ובשל כך מכילה באופן טבעי גם את מעלותיו וגם את חסרונותיו של המין האנושי. ומהאחרונים, כידוע, לא חסר. הדמוקרטיה, בניגוד לאוטופיה של דמוקרטיה החיה אך ורק בעולם אקדמי צונן, אינה שיטה נטולת פגמים.
דמוקרטיה היא הרע במיעוטו. הדמוקרטיה מופעלת על ידי בני אנוש ומשום כך נתונה לחסדי התנהלותם. הסירחון הפוליטי אינו הכרח, אך גם אינו דבר נדיר. הפשרה, נשמת אפו של התהליך הדמוקרטי, נאלצת לעתים לצלוח ביצות רעילות. השבוע הזה היה רע לדמוקרטיה, אבל לא רק בגלל התרגיל המסריח שלא צלח אלא גם בשל רמת ההתחסדות וזעקות השבר. מה מהות הריח הרע? רגעי הסוף או עוד יום עבודה בפרלמנט. לטעמי, הסיפור הוא קדימה והתרסקותה.
אחד התעלולים הזולים בעולם החי שייך לזבוב העונה לשם הלטיני "רמפומיה סולקטה". זבוב זכר המבקש לעצמו מין חפוז, צד חרק, מוצץ את איבריו הפנימיים, עוטף אותו במשי ומעניק אותו כשי לנקבה. עד שזו מגלה את ההונאה, הזבוב הזכר כבר הרחק משם, מצית את הסיגריה שאחרי. אם תרצו, זה מה שהיה לנתניהו להציע בעת הזו לקושרי קדימה עבור סטוץ של כמה חודשים. התרגיל לא צלח, אולם שפך אור על מצבה הקטטוני של המפלגה.
השמועות על מותה של קדימה לא היו מוקדמות מדי. שאול מופז זרק אמנם רמזים על איראן ומנהיגות הרפתקנית, אך אלו בובע מייסעס. הסיפור אינו איראן אלא מפלגת מרכז חסרת עמוד שדרה אידאולוגי, שהשלטון היה ונותר עניינה היחיד. וכשאימת הבחירות חנקה את הגרון, רבים חיפשו כיסא מפלט. שניים אוחזים בטלית, הנגבי מימין ורמון משמאל. והטלית
אריק שרון הקים את קדימה כי נמאס לו מהמורדים בליכוד, נמאס לו מהמרכז. נמאס לו מדמוקרטיה בסיסית. שרון רצה הצגת יחיד, אבל בדרך לפרמיירה גופו בגד בו. כשקדימה נוסדה, אמר עליה אחד משושביניה, ח"כ מאיר שטרית "התנתקנו מכל האידאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של קדימה. יושבים כאן חברי מפלגת העבודה לשעבר, חברי הליכוד לשעבר וחברים שלא היו במפלגות אחרות קודם לכן. כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב".
מסופקני אם ח"כ שטרית טרח אי פעם לשנות בתורתם של האישים המופלאים הללו, אנשי מעשה ומחשבה, אבל אני די משוכנע שעל הכנסת הבאה מר שטרית יציץ מבחוץ.
הרבי מקוצק אמר פעם שרק סוסים הולכים באמצע, בני אדם הולכים בקצוות. ומה אנו למדים מכך? שכדי להגיע למרכז, דהיינו להתפשר, קודם כל יש להקדים ולטפח תפיסת עולם. משהו משמעותי ועקבי, לא עלה נידף ברוח המשתנה. לליכוד יש אידאולוגיה או לפחות ויכוח אידאולוגי פנימי. למפלגת העבודה בעידן יחימוביץ' חזר הסומק ללחיים. יש תפיסת עולם חברתיתכלכלית, יש היסטוריה מפוארת.
מה יש לקדימה להציע? סופרמרקט של דעות? גמישות אידאולוגית של נערת גומי? מורשת שרון מפוברקת? קדימה נולדה בדור הריאליטי, אריק שרון סחב אותה על הגב, אולמרט הפליג איתה בזכות האינרציה, וציפי לבני שימשה לרגע כתקווה הלבנה של השבט הלבן. לבני סומנה על ידי התקשורת (הנמנית ברובה עם חברי אותו שבט) כמי שמסוגלת לנצח את נתניהו וזכתה לתמיכה חסרת פרופורציות. באותה מידה, הייתה התגובה על האכזבה ממנה. התלהמות אכזרית.
אבל שאול מופז, למרות הילת הרמטכ"ל, לא סוחב בעלייה. בין אם מתוך גזענות סמויה של קהל בוחריו, ובין אם משום מגבלות כריזמה. מופז לא יכול להרים את הכלום הזה. במגרש של המרכז-שמאל, לפיד, יחימוביץ' ולבני ינצחו בלי להזיע. והח"כים של קדימה מבינים פוליטיקה. כשאין אופק, סימן שהאונייה טבעה. אבל-ופה אני שומר לעצמי מרווח ביטחון פחדני - מי היה מאמין לפני עשר שנים שאולמרט יהיה ראש ממשלה?
erel.segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם