מתעסקים בשטויות

ההתעקשות על הורדת שרשרת הפצ'ולי מעל צוואר הצנחנים בפלוגה המסייעת של גדוד 202, מוכיחה כי ישנם קצינים שמנותקים לגמרי מפקודיהם

אחיקם משה דוד | 7/8/2012 15:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
קשים חייהם של החיילים הפשוטים בצה"ל:  קו ארוך ומסוכן, אימון מפרך וחוזר חלילה. שלוש שנים מבלים רוב החיילים הפשוטים של צה"ל במשימות ביטחון שוטף שגרתיות ומתפללים להיתקל במחבלים רק כדי לצאת מהשגרה המתישה. רובם לא נתקלים במחבלים במשך שלוש השנים הללו.

זאת עבודה מפרכת ומסוכנת שמעטים מסוגלים לעשות ועובדה היא שרוב גדול של צעירי ישראל לא מגיע ליחידות ולגדודים הקרביים בחילות השונים. בשנה האחרונה הפכו חייהם של החפשי"ם קשים עוד יותר עקב העומס המוטל על כתפיהם בפעילות הביטחון השוטף בגבולות מצרים וסוריה, בנוסף לגבולות ה"בעייתים" הרגילים כמו לבנון ועזה.

מימים ימימה המציאו החיילים מסורות שונות ומשונות כדי ליצור גאוות יחידה, כלי חשוב מאין כמותו כדי שיוכלו לשרוד שלוש שנים בשירות. גאוות היחידה מתבטאת בשירים, סמלים, דגלים ומסורות שונות. חלק מהמסורות פסולות מיסודן, כמו ה"זובור" בפלוגה המסייעת של גדוד נחשון בחטיבת כפיר. אבל רוב המסורות כלל לא מזיקות ונותנות לחייל בסך הכל תחושה טובה וגאווה של לוחם. כזה הוא סיפורו של הפצ'ולי.
זאת הבעיה העיקרית בצה"ל?

מסורת ארוכת שנים יש במסייעת 202, הפלוגה המפוארת של הצנחנים, לענוד על הצוואר שרשרת ועליה כד קטן. האגדות מספרות שבתוך הכד הקטן הזה, שמור נוזל גופן האינטימי של חברות הלוחמים. האגדה הזאת עברה כבר שלבים רבים מאז החלה המסורת לענוד את השרשרת בשנות ה-80 והיום נוהגים לוחמים למלא את הכד הקטן בבושם של חברתם במקרה הטוב, או סתם להשאיר אותו ריק בשביל הרושם.

את שמו של

הכד נתנו לוחמי הפלוגה הוותיקים על שמו של שמן הפצ'ולי - שמן הודי בעל מספר תכונות, בין היתר מעורר חשק מיני אבל גם נחשב למרגיע ועוצר דימומים. הכד הבלתי מזיק הזה הפך ברבות הימים לסמל של הפלוגה, דורות של לוחמים ענדו אותו בגאווה, אחים בוגרים העבירו את השרשרת לאחיהם צעירים שהתגייסו לאותה פלוגה והדבר סימל לכולם מחוץ לבסיס - אנחנו לוחמים צנחנים גאים במסייעת 202.
הכד שהפך לסמל הפלוגה
הכד שהפך לסמל הפלוגה 
אבל במקום להבין לנפשו של הלוחם הפשוט בצנחנים, שבכל פעם שהוא יוצא הביתה הוא מסתכל על שכנו הג'ובניק שחוזר בכל יום הביתה או שבכלל לא עושה צבא, החליטו קציני הגדוד להורות ללוחמים להוריד עד יום ראשון את הסמל מעל צווארם.

זה, מכל הבעיות שצה"ל שרוי בהן בתקופה האחרונה, היה הדבר החשוב ביותר לקצינים. למה? לטענתם הדבר לא תואם את ערכי צה"ל. 40 שנה זה תאם את ערכי צה"ל ונתן גאווה לעשרות אלפי לוחמים ועכשיו לא.

פרנציפ טפשי

ההעדפות בתנאי השירות של הלוחמים הוותיקים בוטלו ברובן בפלוגות הלוחמים ונותרו מינוריות - ובצדק. במקומות מסוימים הדבר היה מוגזם ויצר בידול בין לוחמים ותיקים לצעירים שאמורים לצאת לקרב ביחד כיחידה מגובשת.

אבל מדי פעם צצים קצינים בגדודים שונים עם החלטות טיפשיות ומיותרות. הם רוצים להראות שהם הבוסים. כך היה למשל בעבר עם מג"ד 51 של גולני שהתעקש לא לאפשר ללוחמים להקים פינות הנצחה לחבריהם שנהרגו בקרבות (למרות שבלשכות הקצינים יש בדרך כלל תמונות של חבריהם לנשק שנפלו בקרב).

ההתעקשות על הורדת השרשרת מעל צוואר הלוחמים, מוכיחה כי ישנם קצינים שמנותקים מנפש לוחמיהם. מה זה מזיק? למי זה מפריע? באיזה ערכים למען השם זה פוגע? מאיפה השטויות האלה ומה זה ייתן לקצינים חוץ מלפגוע במורל הירוד ממילא?

לדעתי מדובר בפרנציפ מיותר שעלול להידרדר. כי מישהו כאן התבלבל. יש לעצור בכל מחיר תופעות של התעללות בצעירים ואסור לעשות כאן פשרות, אבל התעקשות מיותרת על שרשרת לא מזיקה ולא אלימה על הצוואר, היא אווילית ותגרום ההיפך מהרצוי.

ופנייה אמיתית מלוחמי הפלוגה השבוזים בצפון: "מפקדים יקרים, תפסיקו להתעסק עם שטויות בבקשה".

Ahikam.moshedavid@maariv.co.il

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אחיקם משה דוד

צילום:

הכתב הצבאי של מעריב, גר בבירת עמק יזרעאל - עפולה, נשוי ואב לשניים. מילואימניק גאה שלא מרגיש פראייר

לכל הטורים של אחיקם משה דוד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים