על הכישלון: צריך ללמוד להפסיד
מי שאינו מבין שההפסד קיים, מי שאינו מבין שבלעדיו אין ניצחון, לא ינצח בחיים שלו גם אם יסיים ראשון. גם בספורט יש ימים רעים
אצל הרבה מאוד אנשים, בוודאי בישראל, ספורט הוא מבחן התוצאה. קורזיץ היתה מועמדת למדליה, הגיעה לשיוט האחרון מהמקום השני, ולא עלתה על הפודיום? כישלון. זו אותה תפיסה שבגללה מכתירים אנשים כ"ווינרים" ו"לוזרים" בגלל החטאה של פנדל או זריקת עונשין. הבעיה עם השיפוט הזה אינה שאיננו נכון, אלא שהוא לא מעניין. הוא מעקר את הדבר הנפלא הזה, שמרתק אותנו גם בגילנו המבוגר, ומעמיד אותו על נקודה אחת - ניצחון או הפסד. זה שיפוט של מהמרי טוטו, לא של אוהדי ספורט.
מייקל ג'ורדן, באחת הפרסומות הנהדרות שלו, אומר "פספסתי בקריירה שלי כמעט 9,000 זריקות, הפסדתי 300 משחקים. 26 פעמים נתנו לי ביד את הזריקה האחרונה, והחטאתי אותה. נכשלתי בחיי שוב ושוב ושוב - וזאת הסיבה שאני מצליח." מי שאינו מבין שההפסד קיים, מי שאינו מבין שבלעדיו אין ניצחון, לא ינצח בחיים שלו גם אם יסיים ראשון. ומי שמבין, לא יפסיד גם אם הרוח תהיה נגדו והוא יטעה בזינוק.
לי קורזיץ. אנחנו נמדדים בדרך בה אנחנו שופטים אותה
דני מרון
מי שמבין, לא ישתמש במילה "כישלון" לתיאור ספורטאית, שעברה את כל מה שלי קורזיץ עברה, ואז שיוט אחד רע הוריד אותה למקום השישי, כי ככה זה בספורט. קורזיץ יכולה ודאי לתת את ההסבר הטכני, ושייט הוא ספורט מאוד טכני, מה קרה שלשום.
האמת, לא מעניין אותי. אני לא חושב שזה מעיד על האופי של קורזיץ או על יכולותיה בדבר. אני גם לא יודע אם ביום כמו שלשום היא היתה יכולה לעשות טוב יותר, וגם אם כן זה לא מעיד כלום. זה היה יום רע; מי שאין לו ימים רעים לא יודע מהם ימים טובים. לקרוא לזה "כישלון" זה בעיני נגד מהות הספורט.
זה גרוע במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה ספורט לא באמת מעניין אלא רק מי ניצח - אחרי הכל, במשך שנים שידרו אצלנו רק מחצית שנייה של משחקי כדורסל,
כי המשחק לא חשוב אלא רק אם מכבי ניצחה או הפסידה.
ספורטאי כמו קורזיץ או שטילוב נלחם נגד כ"כ הרבה דברים, עושה דרך כ"כ בודדה בתנאים עוינים, ואח"כ הוא מכניס רגל לא נכון בנחיתה וצריך לקרוא על עצמו שהוא "כישלון." לפני האולימפיאדה שואלים אותו אם הוא הולך על מדליה, מה יש לענות לזה אם לא "כן," ואז הוא לא זוכה בגלל טעות בזינוק או בניתור, ומודיעים שהוא כישלון. זה מגוחך.
ספורט הוא הקשר ותרבות, ולכן לי קורזיץ לא נמדדת בשיפוט שלנו את הישגיה, אלא להיפך: אנחנו נמדדים בדרך בה אנחנו שופטים אותה. אני לא אומר בזה שאין בספורט מפסידים ונכשלים, אני רק אומר שמי ששם בקבוצה הזאת את קורזיץ, מגחיך את עצמו ולא אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם