מצב משפחתי: משפחת לוי מרחובות
הוא הייטקיסט, היא מנהלת תחום פיננסי. הורים לשלוש בנות, גרים ברחובות ומפחדים מהאלימות הגואה במדינה אבל לא מאבדים תקווה
עוד ב"מצב משפחתי":
- משפחת כהן, רמת השרון
- משפחת ברברה, חיפה
- משפחת גרוס, מושב מי עמי
עולים: מעבר לדלת מלבינים סלון-מטבח, בהמשך ארבעה חדרים (שאחד מהם ממ"ד). הרצפה גרניט פורצלן, בחדרים פרקט למינציה, לעיצוב אחראית ענת ("הלכתי על קו לבן"). יוצאים לסיור. סיור: בסלון שתי ספות אפורות, שידה ארוכה לבנה וטלוויזיה רבת אינטשים. בפינת האוכל שולחן זכוכית-נירוסטה ושישה כיסאות לבנים (את רוב הריהוט רכשו ב"איי-די דיזיין"). המטבח הצחור (עם האי) - " רגבה", השטיח (שאגי אפור) - צומת ביל"ו. "איקאה לא בשבילנו", אומר צחי, "כשהיינו סטודנטים זה התאים".
ממשיכים: על הקירות תמונות שמן. את רובן צייר אבא של ענת ויש גם ציור של אבא של צחי. שני האבות ציירים. ציירים: אבא של ענת צייר במקצועו, אבא של צחי צייר חובב שלומד במתנ"ס אצל אבא של ענת. יוצאים למרפסת. המרפסת: צופה על שדמות מכון ויצמן עם אופק נס ציונה.
"פינת החמד של הבית", אומר צחי. הוא מגדל שם נענע ולואיזה. ממשיכים: בחדרן המשותף של עדי ונועה מיטות נוער לבנות והרבה בובות, יחידת ההורים כוללת, חוץ ממיטה זוגית לבנה, חדר ארונות ומדף ספרים ("נישואים - האתגר", יאיר לפיד), בחדר של ליה מיטה לבנה ושידה לבנה, כל הווילונות לבנים ורק חדר המשחקים (שבממ"ד) - ורוד .
בכל מקרה, על כל משקוף מזוזה. אלוהים: מאמינים. חוזרים לסלון (נס, חצי סוכר). הנדל"ן: 140 מ"ר פלוס 24 מ"ר מרפסת, רכשו ב-2009 ("על הנייר"), נכנסו ב-2010, את הכסף גייסו ממקורותיהם, ההורים עזרו.
צחי מנתח מערכות בעל תואר ראשון בניהול (אוניברסיטת בן-גוריון), תואר שני במנהל עסקים ומימון (המכללה למנהל), ובוגר קורס ניתוח מערכות מורחב במכללת ג'ון ברייס. עובד בחברת היי-טק, ממוקם בתל אביב (באתר הלקוח), בתפקידו כראש צוות (משניים ועד חמישה עובדים), מגדיר את "צורכי המשתמש" ומעביר את הדרישה למפתחי התוכנה שבחברה האם.
עובד חמישה ימים בשבוע, מתייצב עם שחר ("בשש
שלוש בנות: "אני מלך מוקף בנסיכות", אומר. פעם, לדבריו, היה "חייב בן", היום השתחרר.
ענת: מנהלת את התחום הפנסיוני והבריאותי בסוכנות הביטוח "דהרי" ברחובות. בהשכלתה עורכת דין, בוגרת המכללה האקדמית למשפטים ברמת גן, מתייצבת במשרד בשמונה, שלוש פעמים בשבוע, מסיימת בשלוש וחצי ופעמיים בחמש. נוסעת בסיטרואן "פיקאסו" 2008 (שבעה מקומות), אחראית פיזור, שותפה באיסוף, באוקטובר תצא ללימודי רישיון סוכן ביטוח.
סוכן ביטוח: "תשובתי לשני כהן - כשיש בעיה, לך תדבר עם מוקדן". קריירה ואמהות: "אחרי כל לידה לקחתי שבעה חודשי חופשה ותמיד ידעתי שאני חוזרת לעבודה, גם בשביל הפרנסה וגם בשביל עצמי".
קורותיה: ילידת 1980, רחובות, אמצעית בין שני אחים. אביה, יליד רומניה, צייר וגרפיקאי ("עיצב את הסמל הישן של חברת הפניקס ואת האייקון של המעליות בארץ"), אמה ילידת טריפולי, לוב, מורה בדימוס לעיצוב שיער בנעמ"ת, משפחה חילונית ("עם קידוש"), מטבח רומני-טריפוליטאי ("העניין העדתי לא היה אישו"). יסודי למדה בסמילנסקי, תיכון בדה שליט, שירתה במודיעין ("כל יום בבית"). אחרי השחרור נסעה לארצות הברית ("אני לא הטיפוס להודו") ופנתה לרמת גן ללמוד משפטים.
קורות צחי: יליד 1977, רחובות, בכור מבין שלושה אחים, אביו, מהנדס בדימוס (עבד בתדיראן ובאלישרא), יליד מצרים שעלה ב-1951, אמו בת פליטים מפולין שנולדה במחנות העקורים באיטליה, מורה לאנגלית באורט רחובות, בגמלאות. משפחה חילונית. יסודי למד ביבנאלי, תיכון בדה שליט, שיחק כדורסל במכבי רחובות ("חצי פינה"), נושא זיכרונות עצובים ממאמנים קשוחים ("פצע בנשמתי"), בהמשך שירת בתותחנים (ביחידת תצפיות), עשה הרבה לבנון (במוצבים "כרכום", "שקד" ו"דליה"). אחרי השחרור עבד במפעל הממטרות של קיבוץ נען ("עבודה מועדפת"), טייל לבד בארצות הברית ("כולם נסעו להודו"), ירד לבאר שבע, החל ללמוד ניהול, גר בדירה שכורה ("התקופה הכי יפה"), רקד סלסה באוניברסיטה, למד גם אגרוף תאילנדי ("חטפתי ונתתי") ופגש את ענת.
היא למדה ברמת גן וגרה בבית הוריה ברחובות, הוא למד בבאר שבע וגר בדירה שכורה עם שותפה. את המידע עליו קיבלה מהשותפה שלו שבמקרה הייתה איתה בצבא, ומחבר לעבודה (במשרד פטנטים ברחובות), שבמקרה היה אח שלו (אריק). האינפורמציה הוצלבה, הסקרנות גברה, עד שיום אחד יצאה דרומה לבקר את החברה ולהציץ גם בשותף. לשמחתה הוא נראה טוב (עשה גם פסטה והדגים סלסה), לאכזבתה היה תפוס.
חזרה הביתה, בהמשך הרימה טלפונים מדי פעם לחברה בבאר שבע וקיוותה שהוא יענה. אחרי שלושה שבועות זה קרה. הוא נהיה פתאום "פנוי", השניים נפגשו בתל אביב, הוא לקח אותה למועדון התאטרון ביפו (לסלסה) ואהבתם יצאה לדרך. הצעת הנישואים: על גונדולה בונציה. "ראיתי שהביא טבעת", משחזרת ענת. צחי: "התנהגתי כמו אידיוט, הטבעת (יהלום, של סבתא גיטה) בלטה לי מהכיס".
החתונה: מאי 2006, "טופ דוראן", גן אירועים, רחובות. היא שכרה שמלה מסלון ז'קלין בעיר, הוא רכש חליפה אצל דורון אשכנזי בתל אביב, הסלואו היה חוליו איגלסיאס ואחר כך הסלסה דיברה.
הבנות: כולן נולדו באסף הרופא, ענת מקווה לילדים נוספים ("אולי בן"), צחי מסתפק בקיים. כך או כך, עדי בגן חובה, נועה עולה לטרום-טרום חובה (בזכות החלת חוק חינוך חובה מגיל שלוש, ללא תשלום), ליה נכנסת למעון (1,700 שקל , עד ארבע, כולל שתי ארוחות ופרי). איסוף (בשנה הבאה) - ההורים ("ואנחנו נאסוף מהבית שלהם"). צחי יהיה אחראי ליה.
סדר יום: צחי משכים ראשון בחמש וחצי, מתגלח, מכין לעצמו קפה (אספרסו או שחור, בלי סוכר) ונוסע לעבודה, נושא קופסת פלסטיק עם בשר ו"פחמימה" (אורז, תפוחי אדמה) שהכינה ענת ("בשישי לכל השבוע"). ענת קמה בצאתו, ברבע לשבע, מתארגנת ("עיניים, סומק, תמיד שמלה"), נותנת בקבוק לליה (שקמה לבד) ומעירה את הגדולות.
בשבע ורבע יציאה. בקיץ ליה שוהה בבית הסבים והסבתות (ארבעה ימים אצל הורי ענת, יום חמישי אצל הורי צחי). מצב ההורים: "בכושר, נהנים מזה. כך הם אומרים". צהריים : צחי אוכל במשרד, לפעמים ייצא להמבורגר ברחוב הארבעה בתל אביב, ענת מגיעה לבית הוריה לקחת את הבנות ועל הדרך אוכלת אצל אמא. ארוחת ערב: חביתה, סלט, פסטות - ענת, קילוח עושים בתורנות, כך גם הסיפור שלפני השינה ("שלגייה הולך חזק"). עד רבע לתשע כיבוי אורות. בהמשך ענת מארגנת את הבית וצחי פונה למחשב ("אין לי מה לחפש בטלוויזיה"). חדשות? "אם, אז ערוץ 1, כמו אבא שלי". בשבת ייצא לרכיבה על אופניים, ענת אומרת שהיא מתחילה השבוע פילאטיס ("נראה את זה באשראי", צחי). בעשר הולכים לישון.
דאגות: "לאיזה מדינה אלימה הבנות גדלות", צחי . מחאה: "השנה נשתתף, בשנה שעברה לא הלכנו ואני מצטער". נטל הבית: ענת - שטיפה ("כמעט כל יום") ואוכל ("הכל, כולל ממולאים"). צחי - אשפה, כביסה ("כולל קיפול גס") וצמחים. אין להם עוזרת.
חלומות: "בית צמוד קרקע בסביבה", ענת, "ושהבנות יהיו בני אדם טובים". צחי - "בית באזור החווה של אריק, האזור הכי יפה בארץ". מריבות: "צחי לימד אותי לא לסחוב", ענת , "פעם הייתי נעלבת ליומיים". שלום: "לא איבדתי תקווה", צחי . ענת: "אבל אין מי שיוביל". שניהם בעד שתי מדינות. ענת לא תחלק את ירושלים, צחי כן. האושר (סולם מ-1 עד 10): 9, שניהם .
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם