מצב משפחתי: משפחת כהן ממשמר השרון
דתל"שית וקיבוצניק ותיק מגדלים שני ילדים וכלבה בקיבוץ המתחדש בעמק חפר. ומה קורה כשרוצים לקלח את הילדים וגם לשטוף כלים?
ליד המכבסה: שם חונים כולם (כמעט) והולכים ברגל לבתים על שבילי בטון מוצלים ("רק לטכנאי מזגן מותר להגיע עם הרכבים ממש עד הבית").
הבית : "בעיקרון, זה לא הבית שלנו". הבית שלהם ייבנה ("בכספנו") באחת "ההרחבות". כרגע גרים (בלי תשלום) בבית זמני.
הבית, זמני עד ההרחבה צילום: רלי אברהמי
בית זמני: גג אדום, צמוד שכן, נמוך קומה, ותיק למראה, מול הגנים (של הילדים) בקצה חלקת דשא שורד. בחזיתו מרפסת ארוכה, מקורה, שבצלה חוסים כמה זוגות אופניים ועציצים, על דלת הכניסה שלט עם שמות הדיירים על פי סדר הצטרפותם למשפחה (ג'ני הכלבה הגיעה שלישית).
משתתפים: יותם (32), נגה (31), חנוך (4), מיכאל (שנתיים וחצי) וכאמור ג'ני.
נכנסים: הבית, 80 מ"ר עם מטבח, פינת אוכל, סלון, שני חדרי שינה וחדר עבודה משותף להורים. הסלולרי של נגה משמיע "אולי תרדו שם" (מתוך הסרט הישראלי, הרינגטון שלה). יוצאים לסיור.
סיור: מעבר לדלת מטבח קטן זוויתי, מצוחצח, דחוס (עם מיקרו שלא הצליח להתקבל והתמקם על ארונית סמוכה). בהמשך שולחן אוכל ואחריו סלון שמסתיים בחלון.
הסלון: שולחן קטן ושתי ספות. אחת אדומה, השנייה כחולה עטופה בבד פרחוני. אל השולחן הקטן מצטרפת עוגה שאפתה עירית, אחותו הקונדיטורית של יותם. נס קר יגיע בהמשך. על הרצפה פרוש לינולאום שעליו מודפס משחק לילדים, תוצרת העוגן, קיבוץ סמוך. ומסביב ספריות.
ספריות: פרוזה - יעקב שבתאי, ס. יזהר, הגות - וירג' יניה וולף, שירה - אלתרמן, גולדברג, וולך, חלפי. פונים לחדרים.
החדרים: בקצה מסדרון קצר ושירותים (שבהם ניתן למצוא "רבעון לחקר תולדות ישראל") - צומת. מימין חדר הילדים, משמאל חדר ההורים. אצל הילדים שתי מיטות בטור וציורים של סבא חוני (של יותם), בהמשך נפתח חדר העבודה.
משפחת כהן בביתה בקיבוץ משמר השרון
צילום: רלי אברהמי
חדר העבודה: מימין שולחנה של נגה עם לפטופ אדום, משמאל שולחנו של יותם עם PC שחור, כיסאותיהם מוצבים גב אל גב וספרים רבים מקיפים אותם. ספרים: פולקלור ופמיניזם, ספרות תורנית, מחזות קלאסיים, היסטוריה של עם ישראל.
הכיסאות גב אל גב צילום: רלי אברהמי
היסטוריה נדל"נית: גרים שלוש שנים, מחכים לבניית ביתם ("בהרחבה"). יותם ונגה חברי הקיבוץ לאחר שנה מועמדות ("רק בנים יכולים להתקבל"). משמר השרון, אומרים, "קיבוץ מתחדש".
קיבוץ מתחדש: הבתים בתהליך "שיוך", כל חבר מכניס משכורת לקופה המשותפת ומקבל אותה לחשבונו לאחר ניכוי "מסי קהילה". החינוך מסובסד, "הקיבוץ פורח", "הבנים שבים הביתה".
שבים הביתה: "מהרבה בחינות אנחנו בגן עדן", נגה. לדבריה לא מדובר באידאולוגיה ("הקיבוץ לא חוזר לשנות החמישים").
עיסוקים: נגה ויותם דוקטורנטים באוניברסיטת בן-גוריון. נגה כותבת דוקטורט בתחום "הספרות היהודית העממית", יותם - ב"היסטוריה של עם ישראל". בעבודתה מתמקדת נגה בחקר ספר "יהודית" (החיצוני) ומה שהתגלגל ממנו בתרבות היהודית במהלך הדורות. מתכוונת לסיים בדצמבר "כי אחרי זה יש תאומים" (היא בהריון). בנוסף , יום בשבוע, מעבירה קורס ב"קריאה
יותם: בעבודת הדוקטורט שלו מתמקד ב"יחס היהודים, מתקופת ההשכלה עד תחילת המאה ה-20, אל העולם הקלאסי של יוון ורומא", כשהילדים חוזרים מהגנים נמצא איתם עד שעת ההשכבה, "בשאיפה בשמונה, יוצא בתשע", שואף להמשיך באקדמיה, אולי יעשה פוסט דוקטורט בחו"ל.
קיום: חיים ממלגות, שכר הוראה (של נגה) ופרנסות מזדמנות ("הרצאות, הנחיות"). לדבריהם, מצליחים לגמור את החודש.
תולדות נגה: ילידת 1981, מרכז שפירא ליד קריית מלאכי, השישית מבין שישה אחים ואחיות, בת למשפחה דתית-לאומית, "שכנים של הרב דרוקמן". אביה מהנדס בגמלאות, יליד צרפת שהוסתר כילד במלחמה, לימים עובד "תדיראן". אמה ילידת אנגליה, בת למשפחה חרדית, עובדת סוציאלית שעבדה כמפקחת במשרד הרווחה, היום גמלאית. יסודי וחטיבה למדה במושב שפיר, תיכון באולפנה התורנית לאמנויות בירושלים. ב-1996, במדרחוב בן יהודה, נקלעה לפיגוע, בימים ההם לדבריה התייחסה לקיום המצוות לא ממש בחומרה ("חצי דתל"שית"), לפני הגיוס "התחזקה" ומשהשתחררה הגדירה את עצמה "פחות ופחות אורתודוקסית". בצה"ל שירתה כמאבחנת פסיכוטכנית, אחרי השחרור פנתה ללמוד בבאר שבע, גרה במעונות והכירה את יותם.
השטיח, לינולאום לילדים צילום: רלי אברהמי
קורות יותם: יליד 1980, מגיל שמונה במשמר השרון, השני מבין שלושה אחים ואחות, הוריו חברי הקיבוץ. אביו, יליד ירושלים שמקורותיו ביוון ובטורקיה, סגן מנהל חטיבת הביניים בקיבוץ עין החורש ומורה לחינוך גופני ו"תעבורה". אמו ילידת חיפה, מורה באולפן הקיבוץ. את ה"לינה המשותפת" פספס, מכיתה י' עד סוף התיכון גר בבניין ה"נעורים" שבקיבוץ.
עשה שנת שירות בפנימייה בכפר סבא, שירת כ"פקח העמסה" בחיל האוויר, השתתף במבצע סיוע לנפגעי רעש אדמה בהודו, חזר לקיבוץ, עבד כמדריך חברתי, התלבט בין לימודים ב"בצלאל" ללימודי היסטוריה כללית בבאר שבע ובחר באפשרות השנייה.
הפגישה: 2003. נגה למדה כבר בבאר שבע ועבדה כקלדנית בבית המשפט המחוזי בעיר, יותם הדריך נוער בקיבוצו, ושניהם היו חברי "פורום ספרים" באתר "תפוז". יום אחד שלח לה מסר אישי, היא לא הבינה שהוא מנסה להתחיל איתה, את עמדתו הבהיר לה בסלולרי, קבעו להיפגש בצומת בית ליד והיא עלתה על אוטובוס ונסעה אליו. בדרך עלו בה חששות שעשתה שטות, כשהגיע אמרה לעצמה (בהקלה) "הוא בסדר" ובהמשך נשארה ללון אצלו בקיבוץ ("לאמא אמרתי - בחדר אחר"). "באותו ערב", אומרים, "בעצם התחתנו".
המשך: גרו ולמדו בבאר שבע, הלכו לסרטים ב"נגטיב" (הקולנוע שבקמפוס), שמעו חמי רודנר ואסף אמדורסקי, וכשהוא הקיף בעיגול תאריך מסוים על לוח השנה נרמזה שמדובר בעצם בהצעת נישואים.
החתונה: 2006, משמר השרון, על הדשא מול חדר האוכל. את שמלת הכלה שכרה ב-200 שקל בגמ"ח באפרת ("פתרון סביר מהאינטרנט"), הוא היה בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים, הרב היה מ"צהר", והצלמת צילמה 20 דקות בחתונה הלא נכונה שהתקיימה בסמוך.
סדר יום: מתעוררים ביחד בשש וחצי, קמים בשבע, מעירים את הילדים, מלבישים אותם, לא שותים, לא אוכלים, ולוקחים אותם לגנים על הבימבות. הגן של מיכאל נמצא במרחק 20 מטר מהבית, של חנוך במרחק 100 מטר. אחר כך מוציאים את ג'ני ואוכלים ארוחת בוקר אל מול המחשבים. יותם שותה שוקו, נגה שותה נס - שתיים סוכרזית.
בהמשך כותבים את הדוקטורטים ובאחת הולכים לחדר האוכל (מחיר ארוחה מסובסדת בין 12 ל-18 שקלים). בארבע ורבע מחזירים את הילדים ומשחקים איתם עד ארוחת הערב.
ארוחת הערב: בבית. נגה מכינה ביצה מקושקשת, סלט, גבינות ו"לחם שטויות" קל, חיטה מלאה. את הילדים מקלחים בתורנות ואת הכלים שוטפים למחרת ("אי אפשר לשטוף במקביל לרחצה, זה טיבה של הצנרת"). יותם מספר סיפור לחנוך, נגה למיכאל, עד שהם נרדמים. בהמשך יראו טלוויזיה, במשורה.
הסלון, שולחן גן ילדים צילום: רלי אברהמי
טלוויזיה: נגה - אקשן, יותם - ספורט. "מצב האומה" ו"האוס" - ביחד (את רוב הסדרות מורידים ברשת), עד שתיים הולכים לישון, נגה אוהבת לכתוב כשכולם כבר ישנים ("מנצלת את השוונג").
חלומות: "אין לי", יותם. "חוקרת באקדמיה", נגה.
אלוהים: "לא מאמין", יותם . "אני אגנוסטית", נגה.
שלום: "בסוף יהיה", יותם. "הלוואי", נגה. אין להם חשש לקיום המדינה ("זה לא ממש מעסיק אותי", יותם).
מריבות: "ויכוחים". פיוסים - "אין דבר כזה אצלנו 'לא מדברים'".
מחאה: "בשנה שעברה הלכנו לעצרת, הילדים מאוד נהנו". נגה : "מרגיש לי לא רציני, יש שם יותר מדי אגואים".
האושר (בסולם מ-1 עד 10): נגה- 8-9, יותם - "לא מדרג".
משמר השרון - קיבוץ בעמק חפר, הוקם ב-1933, בעבר נשען על מאפייה גדולה, היום על חקלאות ומרכז מסחרי שצמוד לכביש 4. מקום הולדתו של אהוד ברק.
משפחות שרוצות להשתתף במדור מוזמנות לכתוב ל: reliavr@gmail.com או להתקשר ל: 050-7254475
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם