מצב משפחתי: תכירו את משפ' חורש מכרכור

האב דבוראי (שלא נעלב אם קוראים לו כוורן), האם דווקא אלרגית לעקיצות, אבל עובדת על הקמת מרכז מבקרים. על איזה דבש הם הכי ממליצים?

רלי אברהמי ואבנר אברהמי | 1/9/2012 14:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: מצב משפחתי
משתתפים: יונתן (47), רחלה (45), ברק (22), גיא (19), שחר (15) ואלה (13).

- בשבוע שעבר: סיפורה הלא ייאמן של משפחת דלי
- משפחת לוי מרחובות מנסה לשמור על אופטימיות
- לכל מדורי "מצב משפחתי" 

הבית: צמוד קרקע, בחלק הפנימי של המתחם המשפחתי (שבו גרים גם אחיו של יונתן, דוד, ובני משפחתו), מוגבה על מסלעה, מוצל זית, טובל בירק. בחזיתו תשע מדרגות אדמדמות, בעורפו דשא ושדרת אקליפטוסים. חום אוגוסט-אוגוסט: בחצר הגדולה מוטלות כוורות ("שסיימו את תפקידן"), בצל אלונים מנמנמים שני טנדרים, על שביל הגישה שרועה מחרשה ישנה, ליד הדלת תלוי קרש כביסה נוסטלגי ולרגליו מונחות נעלי עבודה עדכניות.
הבית. דונם שהיה שווה פעם משכורת אחת
הבית. דונם שהיה שווה פעם משכורת אחת צילום: רלי אברהמי רלי אברהמי
נכנסים: על הקיר תמונות משפחתיות בשחור-לבן ("דע מאין באת"), בסמוך טלפון חוגה שחור ("מהמשרד של דוד פתק'ה במשביר המרכזי") ולידו מאזניים שעליהם נשקלו פעם שקי תערובת. הבית, 200 מ"ר, תלת מפלסי, גדוש חפצים, עתיר משקופי עץ ומפתחים מקומרים. בקומת הכניסה סלון, מטבח ופינת אוכל, בקומה שמתחת חדר הורים וחדר נגינה (עם הרבה תופים), בקומה שמעל חדרי הילדים ומרחב פלייסטיישן.

היסטוריה נדל"נית: את החלקה (ארבעה דונם) רכשה יוספיה, אמא של יונתן, בשנות השישים בכספי פיצויים שקיבלה כשפרשה מעבודתה כאחות טיפת חלב ("דונם היה שווה אז משכורת אחת"). הכסף , מספר יונתן, הספיק להוריו לעבור מבני ברק (החקלאית של אז) ל"סוף העולם" (כרכור). יונתן ורחלה החלו לבנות את ביתם ב-1986 וסיימו ב-1992 ("בנינו לבד"). במבט לאחור מסכימים שבעצם היו צריכים לבנות בית שטוח בלי מדרגות.

תכולה: בסלון ספה אפורה ישנה, ירושת סבתא מרים (של יונתן), משקופי העץ שהתקין צבי (אבא של רחלה), שטיח כרמל שרכשו בקיסריה ("במפעל של אדון שפירא") ושתי כורסאות טלוויזיה (בגוון חאקי) מד"ר גב ("לכל הדבוראים יש בעיות גב", יונתן).
צילום:רלי אברהמי
משפחת חורש בביתה בכרכור צילום:רלי אברהמי
פרנסות ועיסוקים

יונתן הוא דבוראי, מקצוע שכונה פעם כוורן ("מעולם לא נעלבתי מהמילה 'כוורן', ולשונית זו מילה יותר נכונה"), מתאר את עיסוקו כרועה דבורים שמוביל את עדריו לשדות הצוף. את המקצוע למד מאביו המנוח (יענקל'ה), את ידיעותיו העשיר בפקולטה לחקלאות ברחובות (כשומע חופשי), ו-1,500 הכוורות שלו נודדות בשדות מישור החוף הצפוני.

הטלפון. של דוד פתק'ה מהמשביר
הטלפון. של דוד פתק'ה מהמשביר -צילום: רלי אברהמי
25 שנה במקצוע ("מהיום שבו השתחררתי מצה"ל"), מ-2000 מנהל בעצמו את העסק ("משק חורש", מושב גן השומרון). את העקיצה הראשונה, מספר, חטף כשהיה בן שנה, ומאז, לדבריו, הוא נעקץ על בסיס יומי ("וזה רק מחזק אותי"). בכל מקרה, מהדבורים אינו מפסיק להתפעל.

הדבורים: "תבין, אלה יצורים בני 300 מיליון שנה שבלעדיהם לא היו פירות בעולם והיינו נידונים לאכול רק לחם ותפוחי אדמה". בעבודתו עוסק בהעברת כוורות, בארייה (איסוף חלות הדבש בשטח), ברדייה (מיצוי הדבש במכוורת), באריזה ובשיווק (טנדר סילוורדו). את שינוע הכוורות עושה בלילות כשהכבישים פתוחים ("אתה מתאר לעצמך מה יכול לקרות ברמזור לאופנוען שעומד לידי, הוא יכול להכפיל את נפחו"). דבש אהוב: "תלתן. מאוד עדין". ממליץ על מתכון - "דבש עם טחינה".

עיסוקי רחלה: מורה בדימוס, פרשה מהוראה לפני ארבע שנים עקב בעיית בריאות ("פתאום זה נפל עלי"), 20 שנה לימדה לשון (יסודי ותיכון), עסקה גם בהנחיית מורים. בהשכלתה בוגרת הסמינר למורים בנהלל ("המחזור האחרון") ומכללת בית ברל, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ("ברלינגטון
קולג'") ותואר שני בייעוץ ארגוני ("פוליטכניק ניו יורק"). היום היא בבית, מסייעת בעסק ("המון בירוקרטיה"). במקביל עובדת על פיתוח מרכז מבקרים ("קוראים לזה תיירות חקלאית"). לעיסוקיה נוסעת ברכבה, טנדר טויוטה היילקס, בעצמה אלרגית לעקיצות.

עיסוקי הילדים: ברק עובד עם אבא (אחראי לצ'נדאי וצ'קאי התאילנדים), לפני כשנה השתחרר מצה"ל, שירת בצנחנים, גדוד 202 ("הוי המרגמות"). תיכון למד ב"חקלאי פרדס חנה", בעתיד אולי ילמד הנדסת מכונות, או יפתח בר-מסעדה ("פה במשק"), או שיישאר עם אבא בכוורות. גיא: חייל, משרת בתותחנים, מגיע הביתה כל שבועיים-שלושה, בוגר תיכון "מבואות עירון" בעין שמר, מגמת מוזיקה, מנגן בגיטרה קלאסית, מתכנן טיול מערבה.

שחר: תלמיד "מבואות עירון", כיתה ט', מתמקד בפיזיקה, חושב על רובוטיקה, גם על תאטרון. חוץ מלימודים רוקד בלהקת "הדודאים" (מחול ישראלי), מצלם טבע(, מתופף (בבית), מדריך ב"נוער העובד", וחולם על קורס טיס. בקיץ האחרון עבד בכוורות וייצג את ישראל בתחרות "מגדלי דבורים צעירים" בפראג. יש לו חברה (לונה). אלה: תלמידת כיתה ח', "מבואות עירון", " וטרינרית צעירה", עוזרת לווטרינר ד"ר ישי פנטוביץ בכרכור, בנוסף משחקת כדורסל (מכבי פרדס חנה), מנגנת בגיטרה (בס), מאלפת כלבים ("השתתפתי בקייטנת אילוף בקיבוץ אפיקים") ומגדלת את ג'מה (כנענית מעורבת).

צילום: רלי אברהמי
התמונות בכניסה. ''דע מאין באת'' צילום: רלי אברהמי
דייט על ג'ון דיר

קורות רחלה: ילידת פרדס חנה, 1967, שנייה מבין ארבעה אחים ואחיות. אביה איש חינוך בדימוס (סגן מנהל מוסד לטעוני טיפוח בפרדס חנה), יליד פולין, אמה ילידת הארץ שמקורותיה בתימן, מזכירת בית ספר בגמלאות. בילדותה שהתה תשע שנים בכפר הנוער "מאיר שפיה" ("בעקבות אבא"), בהמשך למדה ב"חקלאי פרדס חנה", שירתה כמורה חיילת ופנתה לסמינר למורים בנהלל. את יונתן הכירה מנעוריה.

הכורסאות בסלון. לכל הדבוראים בעיות גב
הכורסאות בסלון. לכל הדבוראים בעיות גב -צילום: רלי אברהמי

תולדות יונתן: יליד כרכור, 1965, הצעיר מבין אח ואחות, אביו כוורן בן פרדסן, יליד בני ברק (החילונית), אמו הייתה אחות (טיפת חלב, בית החולים הלל יפה) ועובדת המכוורת המשפחתית. יסודי למד בכרכור, תיכון באורט נתניה, התגייס ב-83', שירת כטכנאי אלקטרוניקה בפיקוד צפון ("עם משה פרסטר") וכשהשתחרר פנה לעבוד עם אביו. לעבוד עם אבא: "הרבה סבלנות, אין 'אחרי העבודה', מדברים רק על דבורים". לדבריו , אצל החקלאים שורר תמיד חוסר ודאות. "שכיר לא יבין זאת", אומר , "חקלאי מתפרנס רק מהצלחות. אם מורה לא הצליח לחנך, לא ישלמו לו משכורת? אצלנו, נכשלת - הפסדת".

הפגישה: יונתן הכרכורי היה חבר לכיתה של עופר מפרדס חנה, אחיה של רחלה, והיה מגיע לביתם כדי ללמוד ולהציץ באחות. יום אחד עופר ארגן לעצמו יום הולדת ולהפתעתו גילה שאחותו הקטנה מתייצבת אף היא למסיבה של הגדולים. כשניסה לסמן לה את הדרך החוצה הצביעה על יונתן. "מה לעשות", אמרה, "אני איתו". מאז הם יחד. היא הייתה בת 16 והוא בן 17 וחצי כשיצאו על ה"ג'ון דיר" של אבא שלו לאכול ב"פנקייק" בבית ינאי. בעת שירותם הצבאי התחתנו.

חתונה בחצר של סבתא

החתונה: בחצר של סבתא שלו בכרכור. "הטרנזיט של הקייטרינג נעצר על ידי המשטרה", משחזרים, וכולם "עשו רכבת" לצלילי "רכבת לילה לקהיר" של משינה. בין המתנות שקיבלו היו הרבה ספרי בישול של "אהרוני הסיני" וגם כוסות זכוכית עם פס אדום בשוליים. סדר יום: יונתן משכים בחמש וחצי, הולך למכולת (של פוליצר), מביא לחמניות ומכין לכולם סנדוויצ'ים. רחלה קמה בשש וחצי ומעירה את הילדים. הפועלים (יונתן וברק) יוצאים למכוורת בשבע ורבע, התלמידים (שחר ואלה) יוצאים להסעה ב-7:55, ורחלה נשארת בבית. שלוש פעמים בשבוע תצא לפילאטיס, בשאר הימים תפנה לניירת ולפגישות. היא גם כותבת.

כותבת: שני ספרים. האחד "רומן היסטורי" (מתבסס על חיי סבתה מרים, ניצולת שואה), השני - "עוד לא לפרסום". המשך: צהריים - "מי שבא לוקח", הארוחה המרכזית בסביבות שמונה בערב. ארוחת ערב: מכבים טלוויזיה וסלולרים, חוץ מרחלה ("ילד בצבא") ואוכלים חביתה-סלט או סושי או סיני או שקשוקה (של יונתן). טלוויזיה: "אהבנו את 'האוס', אבל זה נגמר", רחלה. יונתן נרדם על הכורסה בסלון, רחלה ישנה טוב רק אם גיא מדבר איתה בטלפון.

חלומות: "ליהנות מיפי הבריאה ולהשתחרר מהסטרס", יונתן . "להצליח בעסק התיירותי", רחלה . ניקיונות: לרחלה תפיסת עולם - "הבית צריך להיראות נקי" (עם דגש על "להיראות"). אלוהים: "יש לי קשר אליו בלי תיווך", יונתן . הוא אינו מאמין בשכר ועונש ("אני מעדיף להיות בנאדם ופראייר"). רחלה: "דברים לא קורים סתם". מדינת ישראל: רחלה חרדה לקיומה. יונתן: "בגדול אנחנו חיים על נס". איראן: "על מה להפציץ?", יונתן, "הם לא עשו כלום. אין לנו עורף חסון, לאן נלך, לקפריסין?".

האושר (בסולם מ-1 עד 10): יונתן - 8, רחלה - 8.5, כל הילדים - 10.

כרכור - מושבה ממזרח לחדרה, נוסדה ב-1913 על ידי תנועת חובבי ציון. משנת 1969 חלק מהמועצה המקומית פרדס חנה-כרכור שמונה היום כ-34 אלף תושבים

משפחות שרוצות להשתתף במדור מוזמנות לכתוב ל: reliavr@gmail.com או להתקשר ל: 050-7254475

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''במגזין''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים