מחפשים עוד קו אדום: בואו נחכה
למרות הנטייה האוטומטית לשחוט, לפרק ולצלוב את כל מה שקשור לנבחרת, אולי כדאי לחכות רגע לתוצאות. מה רע לסיים את אוקטובר, למשל, עם 10 נקודות?
אבי לוזון ואלי גוטמן. מאמן שחושב כדורגל בגרמנית צילום: דני מרון
דיווחים שוטפים לקראת המשחק בבאקו
חן עזרא: "הגשמתי את החלום"
גוטמן: "בניון הוא הערך המוסף שלנו"
השגריר: "האזרים דווקא בונים על ניצחון"
אז הגיע הזמן לדבר על מה שיש בנבחרת של אלי גוטמן: מעט מאוד. גם אם הערב, דודו אוואט, אמר שזו נבחרת כשרונית יותר מאשר בקמפיין הקודם, נראה שהמציאות שונה. כמות גדולה של כשרונות אין בה.
כן, יש בה מאמן שחושב כדורגל בגרמנית, ויש בעיקר עשרות פרשנים וכלי תקשורת שיכולים לעשות למאמן דבש, אבל בעיקר בגלגול הבא. גם אם ננצח הערב באזרבייג'אן, הרי תמיד יהיה לנו זמן לספר כמה הכל כאן בבאקו פרמיטיבי ומיושן, ושהניצחון היה בעצם מובן מאליו.
במקרה של ניצחון מוחץ, אף יועלו מהאוב המלים "איי פארו", " אנדורה" ו"סן מרינו", ונדבר עוד ועוד על הנבחרת האזרית שאין בה לגיונרים, פרט לאחד בליגה השנייה בטורקיה. גם בקצה המנהרה לא תתגלה נקודת אור בעבודתו של המאמן, מכיוון שננסה לשכנע - את כולם ואת עצמנו - שאין כזו.
הסיבה? במשך 44 שנים הרושם שנוצר הוא שהתמחינו והתמקצענו בלהיות שליליים. אנחנו אולי נהנים מזה, אבל לא מעט דורות של כדורגלנים - ביניהם מלמיליאן, אוחנה, רביבו, ברקוביץ' או סיני - עזרו למדינה שלמה לאבד את האמונה.
גם הפניית האצבעות האוטומטית לתקשורת לא תציג את כל התמונה: זהו גם האוהד הממוצע, שלא יתרגש מניצחון הערב, ויצליח למצוא נקודות שליליות ורעות אפילו במקרה של ניצחון על רוסיה. חלילה שנזכיר את תומר חמד, את ביברס נאתכו, אפילו את בניון ששיחק או לא שיחק, או את החלומות
של אוואט. כלום.
רגע לפני שמתחילים, אולי בכל זאת כדאי שנשים קווים אדומים, אפילו דמיוניים, לפסימיות הכמעט אובססיבית של כולנו. בואו, למשל, נקבע כאן ועכשיו שבמקרה של 10 נקודות מארבעת משחקי הפתיחה, שש מהן נגד לוקסמבורג בחודש הבא, נכריז שמדובר בהישג של גוטמן. זמני, אבל הישג יפה.
ניצחון היום, ותיקו בר"ג מול רוסיה, יתנו לנו בכל זאת שב"עידן הגרמני" של הנבחרת יש תקווה. אחר כך, כבר בטוח שיימצאו סיבות - עוד בקמפיין הזה - להתעלל בכל מי ומה שקשור לנבחרת. מקובל?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם