אינטגרציה או התבדלות

הגורמים הישנים והכוחות החדשים בעולם צריכים להחליט: האם הולכים לחברה רב-תרבותית ועשירה יותר או להתכנסות בדלנית

רוביק רוזנטל | 9/9/2012 5:40

בחגיגת ההכתרה של הוועידה הדמוקרטית החלו לדבר על חוליאן קסטרו ההיספני כיורש אפשרי לברק אובמה בעוד ארבע שנים. אובמה עצמו עושה מאמצים רבים לקרב את ההיספנים. אין כל ספק שניצחונו בבחירות הקודמות היה ניצחונה של אמריקה החדשה על פני אמריקה הלבנה והשמרנית. גם בבחירות אלה יש לכך השפעה רבה, שכן כישלון של אובמה להיבחר פעם נוספת יעיד גם על הכישלון של אמריקה החדשה לקרוא תיגר על הישנה.

פרשנים רבים מצביעים על כך שנקודת התורפה של הרפובליקנים היא להגיע אל הקהל השחור, ההיספני ולמיעוטים האחרים. כדי לעשות זאת יהיה עליהם להתפרק מהאתוסים וממקורות הכוח העמוקים ביותר שלהם.יהיה זה תמים ואף שקרי לומר שארצות הברית, גם זו של אובמה, היא מדינה שוויונית ביחסה לקבוצות המהגרים הלא לבנות, אף כי מהגרי מזרח אסיה כבר פרצו כמה תקרות זכוכית.

עם זאת, מגמות האינטגרציה בה מתחזקות. לעומת אלה מציגה "אללה איסלאם", הסדרה המדוברת של צבי יחזקאלי ודוד דרעי בערוץ 10, תמונה שונה ביחס למה שמתרחש באירופה. כל מי שמכיר מעט את אירופה בעשור האחרון מכיר את התופעות שעליהן מדברת הסדרה. מה שמדאיג ומטריד הוא שנראה כי הן אינן עולות על מסלול של פתרון ותיקון, אלא מחמירות. ידידיי החיים בצרפת טוענים בביטחון ובכאב שאירופה אכן תהיה מוסלמית בתוך דור או שניים או לפחות תחדל להיות אירופה המשכילה והמודרנית שאנו מכירים. גם אם זו תחזית מוגזמת, היא אינה מופרכת.

המשותף לארצות הברית ולאירופה הוא שההגמוניה של האדם הלבן נשחקת. התופעה הזו מפחידה את האירופאים, וגם חלק ניכר מן האמריקאים. היא משנה את העולם כפי שהכרנו, ואינה בהכרח עניין רע. עולם שבו יתערבבו הגזעים והדתות יכול להיות עשיר ופורה יותר. אולם הדבר מותנה ברצון אמיתי של הצדדים להתערבב. זה קורה באופן חלקי בארצות הברית, אך זה לא קורה באירופה.

העתיד נראה שחור

האמת העצובה העולה מן הסרט לגבי אירופה, היא שבין המוסלמים גוברות נטיות הבדלנות, ויש בתרבויות איסלאמיות שונות, לא בכולן, קרקע נוחה לצמיחת זרעי אלימות וטרור. יחסם לדמוקרטיה מעורב. מצד אחד, האביב הערבי קיבל את הדמוקרטיה כמודל מועדף. מנגד, המנהיגות המוסלמית מתנגדת בגלוי להעדפת הדמוקרטיה על חוקי השריעה.

כל עוד לא יעלו בתוך האיסלאם כוחות מנהיגים שירצו להתערב באמת ולהעשיר את התרבות האירופית במקום להילחם בה, העתיד נראה שחור. אם כן, התשובה לבדלנות

אינה פשוטה, וכאן האמריקאים אינם מודל מספיק, שכן המוסלמים בארצות הברית הם מיעוט לא גדול המתערב בשלל הצבעים והגזעים העושים את האומה האמריקאית.

בכל מקרה, האירופאים אמורים להתעורר מתנומת חברת הרווחה של היובל האחרון לא רק בהיבט הכלכלי, אלא גם במבנה החברתי ובדפוסי הדמוקרטיה. העבר הלבן מת, ועכשיו עומדת גם בפני אירופה הישנה וגם בפני המנהיגים החדשים דילמה קשה אחת: אינטגרציה, גם אם בעלת אופי רב-תרבותי, או התבדלות שתכרסם באושיות החברה ותקרע אותה.