פנים אמיתיות: אהוד שגב לא רק מכופף כפיות
אהוד שגב הספיק להדהים את העולם ולהציג בפני מאה מיליון איש את יכולתו כמנטליסט מוביל. הוא כלל לא חשב לשוב לישראל, עד שפרצה מלחמת לבנון השנייה שבמהלכה נהרג אחיו נמרוד. עכשיו הוא כאן בתור הבעלים של "קפה נמרוד" בתל אביב, ומסביר לכולם שהכי טוב פשוט להסתכל זה על זה, בלי מילים
לפני מספר שנים היה שגב במרכזה של כתבה עיתונאית, שבה הוא ניבא את תוצאות הבחירות המקומיות בכמה ערים רק על סמך תמונות המתמודדים. הפרסום הגיע 11 יום לפני שהבוחרים הלכו לקלפיות, וכלל ניתוח שביצע שגב לאופי של המועמדים על פי תחושות בטן. כך גם קבע מי יזכה ומי לא. "כל מי שקרא את הכתבה צחק", הוא מספר. "אמרו שאין מצב שזה קורה, אבל כל מה שכתבתי התגשם במאה אחוז. התקשר אליי אחד מהאנשים שנבחרו לראשות העיר ואמר לי: 'אני חייב לשתף אותך במשהו, נכנסתי בבוקר למשרד ופתאום המזכירה אומרת שפורסם במקומון שאני אבחר לראשות המועצה, ביחד עם ניתוח האופי שלי, וזה בול מה שאני. ולמה אני אומר לך את זה? כי המזכירה שלי מכירה אותי יותר טוב מאשתי, ואם היא אומרת שקלעת בול - אז קלעת בול'".
נדמה שלאחרונה העולם החל להתעניין יותר במנטליסטים. אם פעם הטרנד החם היה קוסמים, היום זה כבר לא ככה. אהוד שגב, 33, הוא אמן על-חושי. בדומה לליאור סושרד, גם הוא התמודד בריאליטי הישראלי עם אורי גלר "היורש", שבו חיפשו אחר מישהו שיוכל להיקרא "המנטליסט של ישראל". שגב סיים במקום השני. "לא חיפשתי לזכות במקום הראשון, זה מאוד הגיע לליאור סושרד", הוא נזכר. "אני מעריץ אותו על היכולות המדהימות שלו לדחוף את עצמו. אני לא בתחרות עם אף אחד, באתי בשביל החוויה". שגב כנראה אהב מאוד את החוויה, כי בתקופה שבה נמכר פורמט "היורש" לארצות הברית, שם הוא התגורר והופיע,
לא גילית להם.
"שום דבר. למחרת קיבלתי טלפון שקרא לי לחזור לאודישן נוסף. 'צמצמנו את המתמודדים לכמה מאות', אמרו לי. עשיתי עוד קטע והם יצאו מגדרם והטיסו אותי לאודישנים הסופיים שנערכו בהוליווד, אליהם הגיעו מאה האנשים האחרונים מכל אמריקה. האודישנים הסופיים היו עם המפיקים הראשיים, אלה שקנו את הפורמט ועבדו עם החברה הישראלית. ברגע שנכנסתי לחדר הם אמרו לי 'יו לוק פמילייר'. אמרתי 'נכון, הייתי בתוכנית הישראלית, זו בעיה?' הם אמרו לי שהכול בסדר ונבחרתי לאחד מהעשירייה. זה היה מטורף, בישראל הופעתי מול מיליון, ובארצות הברית, ב-2007, הופעתי מול מאה מיליון".
אבל לא הגעת לגמר.
"בתוכנית הזו לא הגעתי רחוק. זו לא הייתה חוויה כיפית כמו הישראלית, למרות שהיוקרה של התוכנית האמריקאית הייתה רבה יותר והביאה אותי למעמד בכל העולם. אחד הדברים המופלאים שקרו לי היה בליל כל הקדושים, שבו עשיתי קטע מטריף בתוכנית והזמנתי את הצופים להיכנס לאתר האינטרנט שלי. באותו יום השם 'אהוד שגב' הפך להיות מספר אחת בחיפושים בגוגל בכל העולם. האתר שלי כמובן קרס מכמות הכניסות".
כאחד שגדל בראש פינה, שגב מעיד על עצמו שתמיד נמשך למיסטיקה ולעל-טבעי. בגיל 13 כבר נרשם לקורס קוסמים, ואז הבין שיש דברים נוספים שמעניינים. הוא ניסה סיאנסים, קלפי טארוט, טלפתיה ולאט-לאט גילה שהוא עמוק בפנים. כשאני שואלת אותו אם באמצעות הסיאנסים הוא דיבר עם נשמות, הוא מחייך. "זו שאלה ששואלים אותנו, המנטליסטים, לא מעט. אני תמיד אומר שבטח, אנחנו מדברים אל המתים. הם רק לא עונים לנו בחזרה".
אז אתה לא מאמין בזה.
"במה שעשיתי כילד? לא. זה היה סתם משחק. אבל אני מאמין שכן יש משהו שנשאר בגוף אחרי שהבן אדם מת, חלק מהנשמה שלו. איזשהו זיכרון".
שגב יודע על מה הוא מדבר. הוא עצמו לא שירת בצבא בגלל אוושה בלב, אבל אחיו נמרוד, שהיה גדול ממנו בשנה ("אבל ממש כמו אחי התאום"), נהרג במלחמת לבנון השנייה. על שמו הוא הקים את "קפה נמרוד" בנמל תל אביב. "לא היה לי תכנון לחזור לישראל. קיבלתי טלפון כשהייתי במקסיקו, ועל הקו הייתה מפיקה של קופרמן שאמרה לי: 'מצאתי אותך בגוגל, אנחנו עושים תוכנית טלוויזיה בערוץ 2 ורוצים שתצטרף'. אמרתי לה שאין סיכוי שאני חוזר לארץ, אני בשיא השיאים שלי פה. ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה והשתגעתי, התקשרתי להורים ואמרתי 'תעזבו הכול ובואו לקנקון, אני מממן לכם חופשה'. אבל הם לא באו. נמרוד גויס בצו 8 והרגשתי שהנורא מכול קורה. כל יום הייתי רץ לאינטרנט וקורא על ההרוגים ונכנס לדאון מטורף. יום אחד התקשרתי הביתה כששמעתי שעוד חיילים נהרגו, ואבא שלי ענה ואמר שהכול בסדר והוא ידבר איתי עוד מעט. הייתי חייב לרוץ להופעה אז ניתקתי, אבל נשארתי עם תחושה מאוד כבדה בלב".
מה עשית?
"התקשרתי לחברה שלי דאז בניו יורק ואמרתי לה 'זה בסדר, זה בסדר שהם מתים, מותר להם למות'. היא אמרה לי 'על מה אתה מדבר?' ואני ניסיתי להשלים עם האובדן, כנראה, ואמרתי לה 'זה בסדר, הם מתים בשבילנו, בשביל המדינה, כדי שנוכל לחיות'. לא ידעתי להצביע מה בדיוק גרם לי לומר את זה, אבל כנראה משהו בקול של אבא שלי גרם לי להרגיש שקרה דבר. עשיתי חצי הופעה, רצתי למלון ונכנסתי לאינטרנט כדי לקרוא את שמות החיילים ההרוגים, אבל השם הרביעי לא הותר לפרסום. נכנסתי למיטה ולא הצלחתי להירדם. בשתיים בלילה דפקו לי על הדלת, וכשפתחתי אותה ראיתי בחור ישראלי ולידו רופא, והוא שאל בעברית 'אתה אהוד שגב?' נחנקתי לרגע, ואז הוא אמר לי 'אח שלך נהרג'. אי אפשר לתאר את ההרגשה במילים.
"האיש שהערצתי מאז שהייתי ילד קטן, שהכי אהבתי בעולם, נעלם בשנייה. באותו לילה עליתי על מטוס לישראל. ראיינו אותי בתוכניות טלוויזיה על מה שעבר עליי, והמפיקה ההיא מ'קופרמן' ראתה אותי, התקשרה שוב והציעה לי להגיע לתוכנית. אז החלטתי שאני מגיע. היה נראה לי הגיוני באותו רגע למלא את החיים שלי כדי לא לקפוץ מהגג. הגעתי לאודישן היישר מהים עם הילד בן השלוש של נמרוד, מלא חול. הם הסתכלו עליי והיו בהלם - כולם הגיעו עם חליפות והביאו מזוודות עם ציוד ואני פה בלי כלום. אמרתי להם 'אני לא צריך ציוד, אני אשגע לכם את השכל'. ונכנסתי למשרד ושיגעתי להם את השכל".
לפני חודש התחתן שגב (ושבר את הכוס בטלפתיה) עם חנה, אותה הכיר מאז היו ילדים. כשחזר לישראל הוא ראה אותה יושבת במסעדה עם בחור. "היא הייתה כל כך יפה שמיד ידעתי שזו היא", הוא מספר. "הידידה שישבה איתי סיפרה לי שהיא התגרשה לא מזמן, והבחור שאיתו היא נמצאת 'עדיין לא חבר שלה, אבל אם לא תמהר אולי זה יקרה'. ניגשתי אליה והתחלנו לדבר, ואז לצאת, ואחרי ארבע שנים התחתנו".
יצא לך להפעיל את היכולת שלך לקרוא אנשים על נשים?
"ברור. לא זכור לי שהייתה מישהי שהייתי מעוניין בה והיא לא רצתה אותי. אצל חנה השתמשתי בידע שלי כמנטליסט. הבנתי שהיא לא מעוניינת כרגע בקשר רציני אחרי הגירושים, וכל הזמן הייתי אומר לה: 'אני מקווה שלא תיפגעי, אבל אני לא מוכן כרגע לזוגיות, אנחנו נהיה רק חברים טובים'. השתמשתי בכל יכולות השכנוע בשביל לגרום ללב שלה להאיץ כל פעם".
השיטה הזו לא חדשה.
"אני לא ממציא את הגלגל. יש בנות שרק אם תרצה אותן ותוכיח להן שאתה מעוניין הן ירצו אותך, ויש כאלה שאתה צריך לתת להן לרדוף אחריך ולהראות להן כאילו אתה לא בקטע. אבל צריך לדעת עם מי אתה נמצא. וחנה המדהימה שלי הייתה זקוקה באותו שלב למישהו שלא מחפש קשר רציני".
יפה. עכשיו תגיד לי על מה אני חושבת.
"אני לא אגיד. זה יביך אותך".
אתה סתם אומר.
"נכון. אף אחד לא באמת יכול לקרוא מחשבות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם