אתלטיקו מדריד עוד תצטער על זה
סימאונה מצטרף לרשימה ארוכה של מאמנים שזלזלו באדומים. את המחיר הוא עלול לשלם מחר. וגם: מה ההבדל בין איוניר לקרויף, ובין וינטרוב לכדורגלן הישראלי?

מילא טיאגו מנדס המושעה, אבל חוץ ממנו החליט המאמן להשאיר בבית את פלקאו, טוראן, הקפטן גאבי, הבלם דייגו גודין והמגן לואיס פיליפה. מעבר לכך שחוויית הכדורגל של כולנו תיפגע מהיעדרותו של פלקאו, אולי החלוץ הכי חם ביבשת עכשיו, סימאונה הולך לסכן בגדול את סיכוייה של אתלטיקו לעבור את בלומפילד בשלום.
בלי החבורה שלא מגיעה, השם הגדול אתלטיקו מדריד לא יספיק. ראו הוזהרתם. מספיק שסימאונה היה מציץ ברשימת הקבוצות המצוינות שהקלו ראש וחטפו מהפועל בשנים האחרונות בליגה האירופית ובליגת האלופות, והוא היה חוזר בו ומחזיר כמה למטוס.
אבל סימאונה הוא כנראה מסוג המאמנים שלא לומדים היסטוריה, ומתרכזים בצד שלהם. מצד שני, היעדרות גורפת כזאת עלולה לגרום לשחקני הפועל לשחרר קצת מהדריכות, אבל זה לא יקרה, כי האווירה בזירה לא תאפשר זאת.
יחסית למצוקה הכלכלית שהסתמנה בתפר שבין עזיבת טביב והגעתו של חיים רמון, הצליח לרמון לייצב קבוצת חלומות אמיתית, ואם היה להפועל היום בלם ברמה של דה סילבה בזמנו, אפשר היה להגיד עליה שהיא אפילו מפחידה יותר מאשר בעידן אלי גוטמן.
תסתכלו על החלק הקדמי של הפועל. הוא באמת מפחיד. מעולם לא היתה לה התקפה כזאת. ולכן, כמו עמנואל פטי, הצרפתי של צ'לסי שהודיע אז כי לא יגיע לת"א וסימן על העומד להתרחש, כך גם סימאונה הרחיק לכת בשיקול הדעת המוטעה שלו. חיים חפר ז"ל היה כותב על הארגנטינאי את שיר השכונה. אתלטיקו לא תנצח מחר.

2. האליפות יורדת השנה לת"א, וזה די ברור. או הפועל או מכבי. קרית שמונה לא תעשה את זה שוב (מאחל לה להפסיד רק בשני שערים בבילבאו,( ומכבי חיפה לא מספיק טובה ובשלה עם עטר. גם בעונה שעברה מכבי פתחה טוב, אבל ההבדל הגדול הוא שאיוניר חי תחת פצצת זמן מתקתקת בשם ברק יצחקי ומדוניאנין.
מכבי של העשור וחצי האחרונים, עד לפני שנה וחצי, היתה עסוקה באבי נמני לטוב ולרע. לא היה מקום לאף אחד אחר, ועכשיו כשהוא כבר לא שם, היא מתאוששת בזכות ההבנה של גולדהאר שאם ימשיך בסדר היום של החלפת מאמנים מקומיים, כספו יישרף.
לכן הוא הטיס מברצלונה חבילת אימון קומפלט שאינה דוברת עברית, שלא מכירה את הכדורגל הישראלי, שלא משתפת פעולה עם התקשורת, כזו שניתקה את מכבי מהרחוב שניהל אותה מאז גורש משם אברם גרנט.
זה נראה בינתיים מרשים מאוד, וזה
3. נסכם עם הטניס. בסופו של דבר, זה הכל אנשים. דודי סלע, אמיר וינטרוב, אנדי ויוני והקפטן איל רן הם כולם ישראלים. חיים כאן, נושמים את האוויר ואוכלים את האוכל. בדיוק כמו הכדורגלנים כאן. אבל להבדיל מהם, הם מחויכים, נעימים, צנועים, שווים לכל נפש, ערכיים, לא מהשפה החוצה.
הייתי בהמון נסיעות עם כדורגלנים ישראלים, בקבוצות ובנבחרות. להגיד לכם שהיה כיף? לא היה כיף. הם לא נחמדים, לא מסוגלים לקבל ביקורת, לא רואים אף אחד ממטר. נכון שתמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל בשורה התחתונה, חוסר ההערכה הציבורית והתקשורתית כלפיהם הוא האוכל שהם בישלו לעצמם.