שאלה של סדר עדיפויות
יש שתי בריתות שמעניינות כנראה את בנימין נתניהו: זו עם הציבור החרדי וזו עם שלדון אדלסון, שמעוניין בנשיא רפובליקני בארה"ב. כל השאר תופס מקום משני בלבד
נתניהו, גם בארה"ב חושבים שהוא מנסה להתערב בבחירות צילום: אורי לנץ
הראיון שהוא העניק השבוע לסי-אן-אן התמקד בקריאה לארה"ב להגדיר "קו אדום" לאיראן. אבל המראיינת מיהרה לשאול אותו אם באמת אכפת לו מהטקטיקה מול איראן או שהוא פשוט מנסה לעזור ל"חברו" מיט רומני. כך שבעצם לא משנה איזה מסר איראני נתניהו מנסה להעביר, בכל מקום כבר מתייחסים אליו כ"מי שמנסה להשפיע על תוצאות הבחירות בארצות הברית." כנראה חוסר אותנטיות ומניעים נסתרים הם דברים שבסוף צפים. במיוחד כשמתמידים.
נתניהו, שפעם היה אשף תקשורת, הלך לאיבוד בסבך הכותרות. זוכרים את השער שהכתיר אותו למלך במגזין "טיים" רק לפני חודשים ספורים? או את הראיון הנוצץ שנתנה רעייתו שרה לעיתון גרמני? זה נורא נחמד, יחסי הציבור האלה, אבל בסופו של דבר אלה כתמים מקומיים שהולכים ודוהים ככל שהימים עוברים.
מה שקובע את תדמיתו של מנהיג זה הצבע של האריג כולו, שנקבע לאור ההתנהלות שלו לאורך זמן. לכן קשה כל כך להבין - מה באמת עומד בראש סדרי העדיפויות? המדיה? הפצצה האיראנית? הרי אם נתניהו באמת כל כך חפץ במדיה אוהדת שתציג אותו כגיבור, די ברור שהוא הולך בכיוון הלא נכון. אז למה לדבוק דווקא עכשיו בטקטיקה שכבר ברור שהיא מובילה לאבדון? ואם תגידו שהמניע העיקרי שלו הוא לא תקשורת אוהדת, אלא לעצור את הגרעין של איראן, כפי שהוא עצמו טוען - האם הוא הולך בדרך הנכונה?
הרי הלחץ הפומבי שנתניהו מפעיל על אובמה כתחליף לשיתוף פעולה דיסקרטי, רגע לפני הבחירות בארה"ב, לא באמת מניע את הנשיא האמריקאי להתנהל באופן שונה. הדבר היחיד שהוא משיג בכך הוא עוד טינה מהממשל היחיד ששומר עלינו בקנאות מבידוד בינלאומי. כך שגם אם זהו המניע, זאת לא דרך שמניבה תוצאות, אלא רק מגבירה את הטינה כלפינו - עכשיו גם מהממשל הדמוקרטי, שלפחות לפי איך שזה נראה כרגע, הולך להמשיך איתנו ארבע שנים נוספות.
ואז מה בדיוק נעשה? זה
לא סימפטי, ואפילו מאוד עצוב, אבל כשמנתחים לאורך זמן את התנהלותו של נתניהו ומנסים להבין את סדרי העדיפויות האמיתיים שלו, אפשר להגיע למסקנות די ברורות. נראה שנתניהו הינו עקבי ונחוש רק בשני נושאים, והם אלה שמסבירים בכל פעם את התנהגותו. יש שתי בריתות שלהן נתניהו נותר נאמן תמיד: אחת עם מנהיגי החרדים והשנייה עם שלדון אדלסון, שכרגע רוצה ממשל רפובליקני בארה"ב בכל מחיר. למרבה הצער, נראה שכל שאר הדברים תופסים מקומות משניים בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם