רבקה מיכאלי: "את חיים חפר עיצבה המלחמה"
השחקנית סופדת בטור מיוחד לפזמונאי שנפטר אתמול: "הצורך העז שלו להזכיר את חבריו שמתו היה השליחות החשובה שנשא על גבו"
חיים חפר, נשא שליחות על גבו צילום: אמיר מאירי
מרגע ששמעתי את הידיעה על מותו עלעלתי בספרים שלו שבביתי ומצאתי את השיר "ניגון שלדי קוצים," שכתב לרביעיית מועדון התיאטרון (לחן של סשה ארגוב). זהו שיר מקסים שלא הושמע כמעט:
"הוא עצר את המכונית ליד הגשר הישן. הוא עם אשתו ירד ושני הילדים הוא הצביע בידו, אמר - גבעה 86 ולאטם הלכו בשביל אשר נמחק ומרחוק-רחוק הגיע קול של ג'יפ אשר חלף והשדה נפרש פתאום, כמו אז, חרוש לוואדיות והם הלכו אחריו - והוא עצר פתאום ויד קטנה אחת לחץ הוא בידו - ליד החפירה."
השיר יפהפה ומבליט עד כמה חיים ראה עצמו חייב לספר על דור תש"ח. היה לו צורך עז להזכיר את חבריו, דור הצעירים שנכחד כמעט לגמרי במלחמה. זו הייתה השליחות החשובה ביותר שהוא נשא על גבו כמסע, שדרבן אותו לעשות סרטים, שירים, מקאמות, מפעל הנצחה.
המלחמה בגיל צעיר כל כך עיצבה את אישיותו, ברית דמים עם הארץ. גם 20 שנה לאחר המלחמה כתב במקאמה "בחזרה לתש"ח," שפורסמה בספר "מחברות יום השישי," על הציווי שלו כלפי דור הנופלים: "הנה אני חוזר ושוב חוזר לשנת תש"ח, למשפחה שלי אשר איני רוצה שתשכח. חוזר איתם אל מלחמות הזעם והחרון, זוכר כיצד הלכו לקרב ראשון אל מול הקרב האחרון. נושם איתם יחד את השקט בהפוגות,
חורק איתם שיניים בחרפת הנסיגות. קופא איתם בחורף, נשרף באור החמה, ויוצא איתם יחד צאת שמחים למלחמה. ומביט אל שנת תש"ח ואומר 'מה נפלאה את,' ותופס חייל צעיר ולוחש ברעד: 'אם יש את נפשך לדעת, אם יש את נפשך לדעת."'
חפר הוא אחד האנשים החכמים, המשכילים, המצחיקים והאדיבים שהכרתי. זכינו שהשאיר לנו את אבני הדרך האלה באופן כל כך חכם ואמנותי.
רבקה מיכאלי, ''אחד האנשים הכי חכמים שהכרתי''
צילום: יוסי אלוני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם