משטר ההנקה
בתי החולים לא ממליצים לאמהות אחרי לידה להניק, הם דורשים מהן לעשות זאת ומתעלמים מאפשרויות אחרות. חוויותיה של יולדת המומה
"תתפסי אותו כמוני ותביאי לה לפה", היא פקדה במבטא זר, וצבטה את פטמותיי הפצועות.
"אבל זה נורא כואב לי", אמרתי בקול רועד, וניסיתי לנפק הסבר מחויך: "זה כואב גם כשילדים גדולים יותר משחקים לי בציצי".
"יש לך ילדים גדולים?" התפלאה.
"לא, זו הייתה בדיחה", אמרתי, וכבשתי את פניי בפניה של הילדה הנאבקת על קולוסטרום. אבל כל מה שהניב החזה שלי באותם רגעים הייתה טיפת דם קטנה.
"לכולן כואב בהתחלה. את לא יכולה לסבול את זה?", נשמעה השאלה הבאה, שנתנה את האות להגעתן של הדמעות.
לידתה של הבת לפני שבועות ספורים עברה למזלי בשלום, אפילו בקלות יחסית. החוויה המטלטלת, כפי שמעיד התיאור למעלה, נשמרה לימים לאחר מכן, כשנחשפתי לדוקטרינת ההנקה האגרסיבית של בית החולים התל-אביבי.
משטר הציצי מתחיל למעשה עוד לפני הלידה, כמעט בכל הזדמנות שבה נוצר קשר בין המוסד הרפואי לבין ההורים המצפים. בקורס ההכנה ללידה שמועבר במרכז הרפואי – קורס אינטנסיבי ולרוב עמוס בפרטים – מוקרן סרט בן 20 דקות המדבר (וחוזר ומדבר) על יתרונות ההנקה ועל דרכים לביצועה, ומוצגים בו מוצרים שונים המסייעים להליך.
תחליפי החלב, המשמשים להזנת מיליוני תינוקות ברחבי העולם ומהווים פתרון לקשיים בהנקה, אינם נזכרים כלל בסרט או בקורס. אפילו הסבר ראוי על שאיבת חלב, על סוגי משאבות הקיימים בשוק והיכן ניתן להשיגן, נפקד ממנו.
המפגש השני עם המשטר הקפדני היה בחדר הלידה: מיד לאחר שהגיחה לאוויר העולם הונחה התינוקת על בית החזה שלי ומבלי לשאול לרצוני כבר הוגשה לה על ידי המיילדת פטמה עייפה. כשזה לא הלך בישרה לי המיילדת – בשעה שתיים בלילה ולאחר
הלך הרוח הזה נמשך בסדנה ובפגישות השונות עם יועצות ההנקה שעובדות בבית החולים (מקצוע חדש יחסית, שהעוסקות בו צצות כפטריות לאחר הגשם). אלה מטיפות לסכנות הגלומות בתחליפי החלב ("לא צריך להזכיר את רמדיה, הרבה מחלות נובעות מאי שימוש חלב אם") ומתריעות ללא הפסקה מפני שימוש בבקבוק, שמא יתרגל אליו היילוד ולא ירצה לינוק.
כיוון שנשים רבות סובלות בשבועות הראשונים מכאבים בהנקה או לא מייצרות מספיק חלב – מדובר בהנחיה מבלבלת שמותירה אותן חסרות אונים: אם יאכילו בבקבוק, הן חוששות כי הדבר יחסל את סיכוייהן להניק בהמשך (חשש לא מבוסס במקרים רבים), אם לא יתנו בקבוק, הצאצא לא יאכל מספיק. הנחיה זו גם שולחת את הנשים אל עולם שכולו שיעבוד לילד, שכן תינוקות שלא מורגלים "לקחת בקבוק" משלב מוקדם (לצד הנקה), עלולים בעתיד לסרב לאכול שלא באמצעות ציצי.
על כך נוספות אמרות שפר של כמה מהיועצות, הראויות יותר לחניכות בקורס מ"כיות מאשר לקהל הורמונלי וכואב ("הכי קל יהיה לוותר").
חשוב לומר: ברור כי חלב אם הוא המזון הבריא, הבטוח (והזול) ביותר לתינוקות, וברור כי אין לפסול מראש פרקטיקה טבעית ומקובלת כל כך. אני, על כל פנים, כנראה מאז ומעולם לא ראיתי את עצמי מיניקה. החיבור בין איבר מאוד ספציפי בגוף האישה לאספקת מזון תדירה של בן אנוש אחר נראָה לי מבהיל, ואני רואה חשיבות בכך שגם בן הזוג יוכל להאכיל את בתו, ויהיה שותף מלא בגידולה מרגע הולדתה.
אבל יש נשים, חברות קרובות, שבאמת התכוונו להניק, ודווקא הלחצים במחלקת היולדות המאיסו עליהן את ההליך. חברה נוספת שהתקשתה בהנקה התייצבה במיון עם רך נולד שירד במשקל רק כדי לשמוע: "משוגעת, תני לו סימילאק". נשים אחרות שרצו מאוד להניק אבל לא הצליחו סבלו מתחושת כישלון ואשמה בגלל האווירה השורה בבית החולים. אחרות העבירו עצמן בחסות היועצות מסכת מתישה של ניסיונות שגבו מהן, מילדן ומבני זוגן מחיר יקר של עצבים וכאבים, מסכת שאני סירבתי לעבור.
במילים אחרות: יש מרחק גדול בין אזכור יתרונות ההנקה לבין הפחדה מניפולטיבית, בין הסבר על דרך הזנה מסוימת לבין "הסתרת" דרכים לגיטימיות אחרות, בין מתן טיפים לבין יצירת אובססיביות, ובין המלצה לא מחייבת ל"שטיפת מוח" של ממש.
הנעשה במחלקת היולדות של בית החולים איכילוב הוא רק דוגמה. מדובר בנדבך מהאווירה הכללית של "עידוד הנקה" ששותפים לו משרד הבריאות ומובילים אותו נושאי תפקידים בכירים בארץ ובעולם (כמו ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג).
אפשר לטעון שהמדינה נושאת בנטל בעיות בריאותיות של האוכלוסייה, ולכן אך טבעי כי תעודד דרכי הזנה שהוכחו כבריאות יותר. אפשר גם להוקיר את הרצון למנוע מהיולדות "שטיפת מוח" אחרת – זו של החברות הפרטיות לייצור תחליפי חלב.
כששומעים על הגניקולוגים הפושטים על ברים תל-אביביים כדי להזהיר בלייניות מפני היריון מאוחר, כשמגלים שנשים עוברות טיפולי הפריה כואבים גם כשהבעיה היא אצל הגבר (ויש דרכים לטפל בו), וכשאני נזכרת בעיניים הבוחנות מה כוללת ארוחת הצהריים שלי בתקופת ההיריון - אני חשה כי "עידוד ההנקה" באיכילוב ובדומיו מסתכם בעיקר בדבר אחד: עוד התערבות פטרונית של המדינה והחברה בגוף שלנו ובמה שאנחנו עושות איתו.
מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "בית החולים ליס ליולדות מעודד הנקה מטעמים רפואיים מובהקים זאת מכוון שאין לנו ספק שהנקה חשובה לאם בתקופה הסמוכה ללידה ולילוד בחודשי חייו הראשונים. ישנם מחקרים רבים שמוכיחים את ההשפעה המיטיבה של חלב אם מחד ושל הנקה מאידך, על בריאות הילוד והיולדת. החל בהפחתה משמעותית של מחלות אלרגיות, לרבות אלרגיה למזון ואסטמה, השמנת יתר והמחלות הרבות הקשורות בה, ומחלות זיהומיות. אצל האם יש שעור נמוך יותר של סרטן השד. יחד עם זאת, כאשר יולדת בוחרת שלא להניק, היא מקבלת הסדר לשימוש בתרופות בתקופה לאחר הלידה והסבר מפורט לשימוש בתחליפי חלב".
הנה כי כן, בית החולים ממשיך ללא ליאות בבשורת ההנקה גם בתגובתו לטור זה. לשם הדיוק וההגינות יש לציין, כי בניגוד לנאמר בתגובה, אני והנשים במחלקת היולדות שבה שהיתי מעולם לא קיבלנו בבית החולים הסברים על תחליפי חלב, סוגיהם, דגשים לגבי האכלת תינוק באמצעות בקבוק ובוודאי שלא ניתנו הסברים או מרשמים לכדורים לייבוש החלב. כשביקשתי ליתר ביטחון כדורים כאלה בביקורת אצל רופא לפני שחרור הביתה - בעקבות המלצות מחברות שסבלו מכאבים קשים כיוון שלא ידעו כי הן צריכות ליטול אותם - נשאלתי מדוע אני זקוקה להם ואם ברצוני לראות (שוב) יועצת הנקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם