הכל התמוטט בבת אחת
לסאדאת לא היה אכפת להפסיד. מבחינתו המלחמה היתה הדרך לשדה הקרב המדיני. ביום הכיפורים כל מה שחשבנו התנפץ עלינו
סאדאת, לא היה איכפת לו להפסיד צילום ארכיון: אי-אף-פי
הקומה הראשונה הייתה קומת אגף המודיעין של צה"ל. הוא התחייב לתת לצה"ל התרעה למלחמה כוללת, שתאפשר לו להיערך כהלכה ובזמן. האמינו לו. האמונה הזאת התנפצה ב6- אוקטובר בשעה .13:50 כמעט עד שעה זאת העריך אמ"ן שה"סבירות למלחמה היא נמוכה מאוד." הערכתו נשענה על קונספציה מקובעת ולפיה מצרים לא תצא למלחמה כל עוד אין לה חיל אוויר חזק המסוגל לתקוף בעומק ישראל.
הקומה השנייה היא קומת הדרג הצבאי-בטחוני-מדיני. זאת הקונספציה הביטחונית. היא וצורת חשיבתה קרסו בין 6-9 אוקטובר. כל תפיסת הביטחון הייתה נעולה על הרתעה. ההרתעה הפכה לאמונה. המחשבה הייתה זאת: צה"ל הרבה יותר חזק מצבא מצרים. יש לנו את חיל האוויר מהטובים בעולם, יש לנו את השריון הכי טוב, ואת המפקדים הטובים ביותר. סאדאת יודע את זה. לכן הוא יודע שאם הוא יצא למלחמה, הוא יפסיד בה בוודאות.
לכן הוא לא ייצא למלחמה! הוא לא משוגע! כי אם אנחנו היינו במקומו, גם אנחנו לא היינו יוצאים למלחמה. חשבנו שאנחנו כמו משאית גדושת חומרי נופץ הטסה על הכביש הצר ומולה בא טוסטוס קטן ועליו סאדאת, והוא יודע שאם הוא יתנגש בנו הוא יימחץ, ולכן הוא יימנע ברגע האחרון מלהתנגש בנו.
מערכת הביטחון שלנו חשבה שסאדאת חושב כמוה, בצורה הגיונית. ומה יקרה אם סאדאת בכל זאת ישתגע, ולא יחשוב בהגיון, ויצא למלחמה? המערכת הביטחונית והמדינית שלנו אכן חשבה על כך ואמרה לעצמה: אז במקרה כזה הצבא הסדיר שלנו, שיקבל התרעה בזמן, יבלום את הכוח התוקף. כל התפיסה הזאת היתה מוטעית לחלוטין.
היא לא הבינה כי ההרתעה הקונבנציונאלית היא דינאמית ולא סטאטית; היא לא תפסה כי סאדאת אינו רוצה דווקא לנצח במלחמה, ולא איכפת לו גם להפסיד; כי עבורו המלחמה הייתה רק פרוזדור לשדה הקרב המדיני. שם הוא רצה לנצח; היא לא חשבה שבמלחמה יכולים גם להפסיד וגם לנצח באותו זמן: לנצח ברמה האופרטיבית ולהפסיד ברמה האסטרטגית; היא לא תפסה שסאדאת מושפל ומיואש, ו"טוב מותו מחייו."
והייתה הקומה העליונה. קומת כל האליטות הישראליות והנהגותיה, למעט חריגים כמובן. מאז 1967 הייתה לה קונספציית-על בדבר עליונותה כחברה מערבית מתקדמת על החברה הערבית הנחותה. אלו היו המשקפיים שדרכה הביטו האליטות על המציאות, והתאימו את המציאות לקונספציה הגדולה.
כאשר הכל התמוטט בבת אחת, לא בתהליך
איטי של שנים ארוכות, השבר היה איום ונורא. אחדים בצמרת התגברו עליו (כמו דדו, אריק שרון ורפול). אחרים עברו לקיצוניות השנייה, כמו משה דיין שכבר ראה לנגד עיניו את חורבן "בית שלישי."
כדי להקהות ולרכך את השבר הלאומי והאישי, הומצאו ברבות השנים תרופות פלא. דוח ועדת אגרנט תלה את כל סיבת השבר ב"קונספציה המודיעינית" והיה "הסוכן הכפול." תרופה שאמרה שגדול סוכני המוסד היה סוכן כפול שהפיל בפח את המדינה. ותרופת הקסם הבדוקה: הכל בגלל גולדה מאיר שלא נענתה כביכול להצעות השלום של סאדאת. הכל תרופות קסם של רופאי אלילים. האם מבנה דומה של קונספציות יכול להתמוטט על ראשינו בעתיד? הפסימיים יגידו: "יצר לב האדם רע מנעוריו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם