חלקת האלוהים ששתל קרליבך
בימים בהם השטחיות, הרדידות והעצלנות מאיימים להשתלט על העיתונות, יש לעשות הכול על מנת למנוע את סגירתו של "מעריב"
לנער הצעיר מחיפה שגדלתי להיות היו השמות רוזנפלד, דיסצ'ניק ושניצר גיבורי תרבות, מודלים לחיקוי שאליהם נשאתי עיניים. אחר כך, כעלם צעיר, התוודעתי למייסד העיתון המיתולוגי ד"ר עזריאל קרליבך. אמנם לצערי לא זכיתי להיכרות עמוקה עם האיש האגדי, אך ההילה שאפפה אותו והסיפורים ששמעתי אודותיו, נצרבו היטב בזיכרוני.
הפגנת מעריב מול בית הכשרת היישוב, אתמול
דברים אלה אינם קינה או הספד לעיתון שהיה פעם הנפוץ במדינה, הם באים לבטא את מידת הכבוד שאני רוכש לאנשים שהפכו את עולם העיתונות הישראלי למוערך וחשוב כל כך. בחדרי הבניין הישן ההוא בתל אביב הקלידו כתבים מילים שחשפו שערוריות, הפילו ממשלות ואף ריגשו והחכימו אותנו.
הם הביאו אלינו את השתקפותה של ישראל בימיה הרעים כבימיה הטובים. דרך דפי העיתון הרחנו את אבק הקרבות בדרום, למדנו על הנעשה בפרלמנטים מעבר לים והצלחנו לראות אפילו בדמיוננו מהלכי משחקים שלמים של כדורגל, עוד לפני עידן הטלוויזיה הרב-ערוצית.
אני שומע בסביבתי על הליך האבולוציה שחווה עולם התקשורת. על התמונה האחת שהחליפה את אלפי המילים, על ריצוד המסך הדיגיטלי שהחליף את רשרוש הנייר, ובעיקר על השטחיות, הרדידות והעצלנות המאיימים להשתלט על העיתונות כולה. בדיוק בשל כך אני מאמין שיש לעשות הכול על מנת למנוע את סגירתו של "מעריב."
בימיי כאיש ציבור וכפוליטיקאי נצרבתי גם אני בכתיבתם החדה של עיתונאים. עמדתי לא פעם לביקורת נוקבת גם בעיתון זה. אך האמת צריכה להיאמר - בכול הנוגע לעיתונאי מעריב, הדבר היה תמיד במידה של הוגנות.
כתביי מעריב היו תמיד רציניים ומעמיקים ועשו את עבודתם ללא מורא וללא משוא פנים. על מנת לשמור על חלקת האלוהים החשובה הזו - שאת זרעיה שתל קרליבך - אנו מצווים להסיר מעלינו את חומת הציניות ולזכור כי בכל הנוגע לעיתון שאתם קוראים, כלכלת השוק החופשי אינה חזות הכול.
בקיץ האחרון יצאו מיליונים לרחובות על מנת לקדש את אותה ערבות הדדית שלגביה קיים חשש כי חלפה מן העולם. זו אותה ערבות הדדית שעובדי "מעריב" ראויים לה לא רק מעמיתיהם לעולם התקשורת.
אפשר לומר מבלי לגמגם,
כי מעריב הינו אבן דרך בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. בל נתבלבל, לא כל עיתון שייפתח תחתיו יביא אל הקוראים את אותם הערכים, ודאי לא את אלה שהנחו את קרליבך בייסדו את העיתון כמה חודשים עוד קודם שנוסדה המדינה.
אין לי חברים במעריב ומעולם לא נמניתי על מעגל המקורבים של מי מהדמויות המובילות אותו היום. לכן, אבקש כי דבריי יקראו ככאלה הנאמרים מדם ליבי, ולא ככתיבה מגויסת.
לפני כמה שנים, עוד בהיותי עורך דין, כתבתי ספר אודות "לשון הרע," ובהיותי חבר כנסת אף ייסדתי חוק בעניין. כבר אז עמדו לנגד עיניי דמויות כרוזנפלד, דיסצ'ניק ושניצר, שהיו לאמת מידה לעיתונות הוגנת, מעמיקה וישרה. ולו בשל מורשתם, יש לעשות הכול על מנת למנוע את סגירתו של "מעריב.
עובדי מעריב ראויים גם הם לערבות הדדית מעמיתיהם
צילום: אבשלום ששוני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם