החזון ההודי: רכב חלל
למאדים בשנה הבאה
ראש הממשלה הכריז על הכוונה לשגר גשושית ראשונה לכוכב האדום לקראת סוף השנה הבאה. הביקורת לא איחרה לבוא
התזמון הנבחר אינו מקרי, והוא המפתח להצלחת הפרויקט כולו. זאת כיוון שכל 26 חודשים מגיע מאדים לנקודה שבה הוא הקרוב ביותר לכדור הארץ.
הודעה דרמטית זו הוצגה בשבוע שעבר במהלך נאומו של ראש הממשלה המכהן, מנמוהן סינג, במהלך חגיגות 65 שנה לעצמאותה של הודו. על פי סוכנות הידיעות בלומברג, לטובת תכנית המגירה השאפתנית הזאת מוקצים כ־82 מיליון דולר.
אמנם קשה בשלב זה להשיג פרטים רבים על הפרויקט, אך מתוך דוח שהגיע לפורטל המדעי Science insider, עולה שכלי מדעי שמשקלו 25 ק"ג יחובר למעבורת בלתי מאוישת, המתוכננת לצאת מהאטמוספרה במהלך נובמבר 2013.
שלא במפתיע הודעתו של סינג התקבלה בביקורת קשה, והטענה המרכזית הייתה שבמדינה שבה כשני שלישים מתושביה עדיין מתפרנסים משני דולרים ביום, ניתן היה למצוא דרך פרודוקטיבית יותר לניצול כספי הפרויקט. שני תחומים שנזכרו יותר מאחרים בהקשר הזה היו הבטחת אספקתם של מי שתייה נאותים ומערכת חשמל בטוחה ויציבה יותר לאזוריה הכפריים של הודו.
ביקורת זאת אינה נאמרת בעלמא, שכן רק לפני כמה שבועות מצאו את עצמם מחצית מתושבי המדינה ללא אספקת חשמל, זאת לאחר קריסת הרשת המקומית שגרמה למעשה לאפלה הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית.
לצד מבקריה הצפויים של התכנית, היו גם כאלה שבחרו להפגין סקפטיות ביכולת הביצוע של הפרויקט המורכב בפרק הזמן שהוקצה לו. סקפטיות זו באה בעקבות הכישלון החרוץ בשיגור לוויין הודי בדצמבר האחרון, כאשר הרכב שנשא אותו מחוץ לאטמוספרה התפוצץ לחלקיקים מעל מפרץ בנגל לאחר שזה כשל בכניסה למסלול המיועד לו.
נכון לעכשיו, רק רוסיה, ארצות הברית, יפן וסין הצליחו לשגר גשושיות אל עבר מאדים. ניסיונה של הודו להיכנס לרשימה אקסקלוסיבית זו כמובן אינו מקרי לאור השם האחרון ברשימה.
כותרות עיתוני האופוזיציה ההודית מנוסחים כך: "הרפתקה מדעית על חשבון מים לפיותיהם של אלפי בני אדם". אך אם נעצור לרגע ונמיר את המספרים שעל הפרק לפרופורציה מקומית, נקבל את המשוואה הבאה: 82 מיליון דולר על מנת לטפל במי השתייה של כ־1.3 מיליארד בני אדם. המשמעות בפרופורציה ישראלית היא פרויקט לאומי בשווי 500 אלף דולר בלבד - מספר שמספיק לכל היותר לממן את תכנונו של מתקן התפלה אחד (כדוגמה).
לעומת זאת, גם אם נגמד את הציפיות מתוצאות משלחת שכזו למאדים ונניח (הנחה סבירה) כי הסיכוי שהגשושית תחזור עם הוכחות המעידות על חיים במאדים או עם עדויות על מקור אנרגיה חדיש המייתר את השימוש בנפט נמוך עד מאוד, עדיין סיכוייו של התקצוב הנדון לייצר תוצאות פרודוקטיביות בטווח הארוך גבוהים בהרבה מפתיחת שלושה מפעלי הזנה חדשים בכפרי הודו.
גם אם נניח שהגשושית הנדונה תצטרף אל הלוויין ההודי האחרון ותתפזר לחלקיקים קטנים עוד לפני שתפגוש את הקרקע בכדור הארץ חזרה, מיקומה של הודו בתוך אותו מועדון אקסקלוסיבי של מדינות שהנחיתו גשש על מאדים לא ייגרע.
יותר מזה, כפי שאנו מכירים את הדינמיקה ההודית, ניסיון זה יצית וישלהב את העשייה המקומית, שלא תנוח
לכל מי שמזלזל בדינמיקה שעליה אני מדבר, מוטב לעיין בסיפורה של תעשיית התרופות וההייטק ההודית כמו גם בזה של השחמט והקריקט המקומיים כמשל. בכל אחת מהדוגמאות הללו, הפכה הודו בתוך כשני עשורים בלבד מאומה זניחה ומזדנבת למובילה עולמית בזכות סיפורי הצלחה של חלוצים, שהעזו לחלום את הבלתי אפשרי והפכו בזכות כוח התמדתם חזון למציאות.
קשה לחזות ממקומנו הנוכחי על ציר הזמן אם ברבות השנים יהפוך נאומו האחרון של סינג לבדיחה או יקוטלג כאבן דרך בתחילתו של סיפור אגדה. כמו שכמעט באותה מידה קשה גם לומר אם הנאום המקביל של ראש הממשלה שייערך ערב יום עצמאות ה־67 של הודו יהיה נאום בסימן הישג כביר או כישלון ידוע מראש.
דבר אחד שריר, ברור וקיים כבר כעת זו חוצפתם של ההודים, לא רק להביט מעלה אל החלל במקום מטה אל מעמקי תעלות הביוב, אלא גם להרים פרויקט שאפתני ומורכב שכזה במחיר פורץ דרך עד מגוחך. קריאת תיגר זו כשלעצמה היא הישג משמעותי.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר iAsia
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם