יש סיבה לדאגה
ניתן היה לצפות שחדירת המל"ט מלבנון תביא את רה"מ לכנס את מערכת הביטחון, ולהתייחס לנושא כאילו הופצץ הכור. במקום זה, הם החליטו להתרברב כאילו מדובר בניצחון
אני חייב להודות ששתי תחושות ליוו אותי כששמעתי על כניסתו של המל"ט של חיזבאללה לתחומי מדינת ישראל מבלי שיורט, מיד עם כניסתו לגבולותיה של ישראל. האחת הייתה דאגה ולה התלוותה הבושה. לא בושה על המחדל, כי מחדלים ותקלות הם לחם חוקו של האדם, הבושה הייתה על הניסיון הנואל של דובר צה"ל ראש הממשלה ושל שר הביטחון להציג את המחדל והכישלון בהבטחת גבולות הארץ כסוג של ניצחון. לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שדובר צה"ל מאמץ נורמות של הצבא המצרי במלחמת ששת הימים.
בזמן שנסראללה רוכש לעצמו שם של מי שעומד בדיבורו, הולכת מדינת ישראל בדרך הפוכה. ראשיה מרבים באיומים, בדברי להג וממעטים במעשים. תושבי דרום הארץ נתונים למתקפות טילים חדשות לבקרים, ודובר צה"ל מגיב באיומים כמו: "אם אתם תשמרו על שקט גם אנחנו נשמור ...". ולנו נותר לדמיין כיצד מלגלגים לנו ברחובות עזה, בבונקר בדחיה של ביירות או בטהרן.
אני יושב בוועדת חוץ וביטחון ואני רחוק מלהגיד שאני סומך על הגנרלים בפועל או בדימוס. אלו אותם גנרלים שסמכו ידיהם על אוסלו או הניעו אותו, אותם גנרלים שהבטיחו לנו שקט, שלווה והכרה בינלאומית אם רק נברח מעזה, ולדאבוננו מחדל מלחמת לבנון השנייה לא היה האחרון.
לא מדיניות אחראית אלא פופוליזם
נכחתי בוועדה ימים אחדים לפני נפילתו של משטר מובארק, כשאחד מראש המודיעין הודיע שמובארק נשיא מצרים חזק ואין סיכוי שיפול. יומיים לאחר מכן מובארק כבר היה בכלוב. באותה הזדמנות ישב בוועדה אחד ה"לשעברים", ח"כ בפועל ושר ביטחון וגנרל בכיר בדימוס ששם עצמו כמומחה מספר אחד לענייני מצרים בכלל ומובארק בפרט. הוא כבר הרעים בקולו כבר סמכא שאין שום סיכוי שמשטר מובארק יפול.
אז אם שואלים אותי, יש סיבה טובה לדאגה. יש לנו חיילים מצוינים, יחידות עילית, ומפקדים שכל צבא היה מתקנא בהם. אבל היכנשהו בצמרת, אחז ריקבון מדאיג. ניתן היה לצפות שחדירת המל"ט תביא את ראש הממשלה והרמטכ"ל לכנס את ראשי מערכת הביטחון, ולהתייחס לכמעט "הפצצת הכור", כאילו הוא הופצץ. במקום זה, הם החליטו להתרברב ולהציג תמונה של פיצוץ המטוס, שהסתובב מעל דרום הארץ.
אני משוכנע
שבחדר הפיקוד שממנו נשלח המל"ט צחקו פעמיים: פעם על הצלחתם, ופעם שנייה על ההתרברבות החלולה של מי שחטף מכה ומתעקש להידחף לפודיום המנצחים. לטעמי זו לא מדיניות אחראית - זהו פופוליזם צרוף.
מי שנכשל, במיוחד אם מדובר במנהיגות, מחובתו להודות, לתחקר ולתקן. אך כשמדובר במדיניות של הכל דיבורים, זה לא מפתיע. תפקידה של ועדת החוץ והביטחון כגוף המבקר את מערכות הביטחון לשאול שאלות נוקבות, לבקש את הסקת המסקנות, כאילו מדובר במחדל דומה אם לא חמור מזה של מלחמת יום הכיפורים.
אני רוצה לקוות שהמחדל הזה ייחקר בפורום מתאים ואחראי ולא על ידי המערכות שכשלו. אין לנו את הפריבילגיה להתייחס בזחיחות דעת לעניינים הקשורים בביטחוננו. מניסיון העבר אפשר ללכת בעיניים עצומות אחרי הגנרלים, רק אם מדי פעם נפקח עין לראות שגם הם לא עוצמים את העיניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם