זונה עצמאית? אין דבר כזה
כל עוד השופטים לא יתוודעו לעולמן האפל, המביש, המשפיל והמקומם של נשים שנאלצות לקיים יחסי מין כדי להתפרנס, הם ימשיכו להתייחס אל הזנות כאל עיסוק
עוד על העיסוק בזנות:
בהסכמה מלאה/ בילי מוסקונה לרמן
כבודה של האישה הוא ביטחונה/ כלב מאיירס
גם לזונות יש זכות על גופן/ עו''ד אבישג סיוון גלנץ
דומה שהחוק הקיים בישראל, האוסר על אחזקת בית בושת, לא עמד לנגד עיני השופט בכתבו את פסק הדין. בפסק דינו הוא מקבל את גרסת האישה המעידה על עצמה: "אני בן אדם אחראי ואני עובדת במקום הזה ואני לא רוצה להפסיד מקום עבודה".
לו היה השופט נחשף לסיפורן האמיתי של נשים שהצליחו לצאת מעולם כובל זה ושומע מהן על המצב הנפשי אליו נקלעות נשים בזנות, על הלחצים, הקושי החברתי העצום, על ההפחדות, על השיטות השונות והמשונות המופעלות על נשים אלה עד שהן מאבדות כל אמון באפשרות של קיום אחר, על הניתוק שהן נאלצות לעשות בין גופן לנפשן המרוסקת, או אז לא היה השופט מקבל כפשוטן את המילים שנאמרו על ידי האישה, אז היה מבין שאין מדובר ב"עבודה" ולא היה חושב על כל הסיטואציה במונחים של "חופש העיסוק".
יש גורמים הממשיכים לטפח את מיתוס ה"זונה העצמאית" או ה"סטודנטית המקבלת לקוחות" כאילו יש נשים חזקות שבידן בחירה אמיתית, שיבחרו בזנות כמקור הכנסה, כאילו הזנות הינה משלח יד נוסף ברשימה של אופציות העומדות בפני כל אישה בוגרת.
הם מתעלמים מכך שרוב הנשים השקועות בזנות נפלו לעולם משפיל ומדכא זה בהיותן נערות צעירות, רובן הגדול לאחר שנפלו עוד קודם קורבן לאונס או התעללות. שכבודן כבני אדם נרמס יום יום בידי גברים הרואים בהן רק כלי לסיפוק יצריהם.
השופט מציין בפסק הדין כי "חומר הראיות אינו מצביע, אף לא במרומז, על שימוש בכוח או אמצעי לחץ אחרים או על ניצול מצוקה של מי מהנשים". ואם חומר הראיות אינו מצביע על כך, האם מי מאיתנו מכיר אישה שהייתה בוחרת בזנות שלא מתוך מצוקה? האם כבוד השופט באמת סבור שיש אישה הבוחרת בזנות שלא מתוך לחץ? האם הוא באמת סבור שצמד המילים "בוחרת בזנות" אפשרי?
נכון, פעילות אכיפה נמרצת של המדינה, גם אם זו תדאג להעביר את כל שופטיה סדנאות בהם יובהר להם מה עובר על אשה בזנות, אין די בה אם זו לא תלווה בהליך שיקומי רציני של כל אישה המעוניינת לשנות את מסלול חייה. האם תימצא ולו אישה אחת שתרצה באמת להמשיך לספק את יצריהם של גברים שרואים בה חפץ בלבד, בשעה
כל עוד לא נחשפו שופטים לעולמן של נשים בזנות, אלא רק לתצהיריהן בבית המשפט, אל לנו להתפלא גם כאשר התפרסם בשבוע שעבר שבית המשפט המחוזי בתל אביב גזר רק 10 חודשי מאסר על תושב חולון בגין עבירת סרסרות (במסגרת עסקת טיעון). האיש "הביא" ארצה ארבע נשים מדרום אמריקה, על מנת להעסיקן בזנות. גורלן של ארבע נשים מחוקות הוא שווה ערך ל-10 חודשי מאסר בלבד. מה מסתתר מאחורי המונח המכובס "הביא ארצה"? האם נשא אותן לכאן על כפיו? איך בדיוק הוא "הביא אותן"? מה אמר להן על מנת שיבואו איתו? מה הבטיח? מה הבטיחו לאותן נשים גברים אחרים לפניו? ומדוע שום גבר כבר לעולם לא יבטיח להן שום דבר לאחר שגופן הוצע לו כסחורה משומשת בשוק?
כל עוד לא יתוודעו השופטים לעולמן האפל, המביש, המשפיל והמקומם של נשים שנדחקו לעולם הזנות ואינן מוצאות את הכוח הנפשי להיחלץ ממנו, משום שיחד עם כבודן נרמסה גם נפשן הצעירה, נרמס עתידן וחלומותיהן, הם ימשיכו להתייחס אל הזנות כאל אפשרות פרנסה, כאל "עיסוק".
וכל עוד לא יוכיחו לשופטים כאלה שבבית הבושת הפעיל הזה מתקיימות עבירות נוספות "נחשבות" יותר, ימשיכו הסרסורים ליהנות ממעמד של "משכירי דירה" תמימים, או לכל היותר של סרסורים שדינם 10 חודשי מאסר.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם קדימה ויו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם