הנפגעים העיקריים
בניגוד לטענות, הדיונים על סגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון לא יפגעו בדמוקרטיה. אבל הסטודנטים יספגו מכה קשה
סכנת הסגירה מעל ראשן של מחלקות מסוימות מתחום מדעי החברה והרוח הינה תעודת עניות מצערת לנו כחברה ערכית ומפותחת. אך, המקרה דנן, של המחלקה לפוליטיקה וממשל הוא שונה ומטריד, כשלראשונה נדמה שמחלקה אקדמית לא תמשיך להשכיל סטודנטים ואקדמאים בעקבות "מאבק פוליטי" על התכנים הנלמדים בשיעוריה.
גילוי נאות ראשון, למדתי במחלקה לפוליטיקה וממשל, בין השנים 2006-2009. גילוי נאות שני, השקפותיי המדיניות והביטחוניות הפוכות או מנוגדות מהשקפותיהם של רוב המרצים המלמדים במחלקה.
אמנע מלהצהיר, כמו רבים בתקשורת ובאקדמיה, שהמחלוקת בין ועדת המשנה במל"ג, האוניברסיטה והמחלקה ופוליטיקה וממשל היא "סכנה לדמוקרטיה", "מקארתיזים אקדמי" ו"סתימת פיות". דמגוגיה רבה אופפת את האנלוגיות ההיסטוריות שמנסים להשליך, מעבר אפל של מדינות אחרות, אל ועל, דיון לגיטימי וחשוב בהווה. טענות אלו אינן עושות חסד עם המסנגרים על המחלקה, העוסקים תדיר באנלוגיות של הפחדה, במקום להתמודד עם הטענות הראויות. הדיון המרכזי אפוא, צריך להיות על מהות המחקר, המרצים, התכנים וציבור הסטודנטים. אותו ציבור סטודנטים עתיד לקבל מכה קשה, אם מחלקה, שגם ככה נמצאת בפקולטה שהיא על תקן דינוזאור בחנות חרסינה, תיסגר.
בניגוד למקטרגים והשמחים לאיד על מר גורלה של המחלקה, אינני יכול להיות שותף להילולה על עתידה הלוט בערפל של המחלקה לפוליטיקה וממשל. למרות שהשקפתי, איננה כרוב השקפות המרצים, נהניתי ללמוד בשעריה. המרצים לרוב היו סובלניים, הנהלת המחלקה הסבירה פנים ומעולם לא נתקלתי ב"סתימת פיות" בתוך השיעורים מצד המרצים.
המחלקה התפרסמה לשלילה, בעיקר לאור מאמרו של פרופ' ניב גורדון, ראש המחלקה דאז, בלוס אנג'לס טיימס, שבו קרא לחרם כלכלי ואקדמי על מדינת ישראל. על אף דעותיו ומאמריו, שלראייתי אינן ראויות, לגיטימיות וערכיות כל עוד הוא מכהן בתפקיד ציבורי, פרופ' גורדון לא סתם פה לסטודנטים בשיעוריו, לפחות לא בנוכחותי, וכן יצר שיח פורה כדי לעורר סטודנטים הנוגדים
יחד עם זאת ראוי להבהיר, אכן יש מקום רב לשיפור וייעול של הליקויים שעלו בדוח של ועדת המל"ג, שמראים שיש פרדיגמות ודיסציפלינות אשר אינן נלמדות כלל במסגרת המחלקה. כמו כן, דרושה יותר פתיחות לדעות ביקורתיות מהצד השני של המתרס האקדמי והפוליטי, להגדיל את התקנים למרצים במחלקה, לעודד מחקרים בנושאים מדיניים וכלכליים, לקדם גם סטודנטים מצטיינים בעלי השקפות "ביטחוניות" ולא רק "חברתיות" על הסכסוך הישראלי-ערבי, לגוון את המקורות בסילבוסים, להוסיף קורסים מדיסציפלינות שונות, לעודד כנסים עם פאנלים מגוונים, לשפר את איכות המחקר וההטיות שהתלוו לחלק מהמחקרים והעיקר למנוע קריאות לחרמות של מדינת ישראל מתוך המחלקה.
המחלקה לפוליטיקה וממשל, למרות "דעותיה הפוליטיות", שאומנם לא נוחות לכלל ציבור הסטודנטים הלומד באוניברסיטה, העניקה אוזן קשבת ופתח קול לכלל הסטודנטים ללא קשר לזהותם הפוליטית, כך שאם יתוקנו הליקויים, היא יכולה להיות מחלקה ראויה וחשובה לאקדמיה.
אני מסרב להאמין שיש אמת בדעת רוב המסנגרים על פוליטיזציה של ועדת המשנה ומעורבות של שר החינוך סער בניסיון לסגור את המחלקה. אינני מאמין ש"שר חינוך" במדינת ישראל, יראה כהישג סגירה של מחלקה אקדמית, אלא להפך, השר ירצה להיות מעורב בשימורה ושיפורה.
על האוניברסיטה והמחלקה לקבל את הבעיות והביקורת שעולות מהדוח ולתקן את מה שדורש תיקון בעזרת המל"ג. אסור שהמחלקה, כל מחלקה באקדמיה, תיסגר ללא רצון משותף של כל הגורמים למנוע זאת. ראוי שכל הצדדים יבינו שהנפגעים העיקריים מאיומים על סגירת המחלקה, הם ציבור הסטודנטים, שאמורים וצריכים להרוויח מהדיון הזה.
הכותב הוא סטודנט לשעבר במחלקה לפוליטיקה וממשל ויו"ר ארגון What Israel
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם