נתניהו מצמץ
נתניהו הוא סך כל פחדיו, כשבמקרה הזה השלם גדול בהרבה מסך חלקיו. אז עכשיו יש לו את ליברמן, שיחזיק לו את היד. נראה מה ייצא מזה
לטעמי, רוב ההנחות הללו מוטעות. גלילי-צוקר סבורה שנתניהו וליברמן עשו מהלך שיתקבל בתשואות על ידי הציבור, שסולד מהתפוררות המפלגות, מהסחטנות הסקטוריאלית ומהפרגמנטציה הפוליטית המואצת.
נכון, הציבור מאוד רוצה לשנות את המצב הזה, אבל לעניות דעתי הוא מעדיף שזה יקרה באמצעות שינוי אמיתי של שיטת הממשל. בחקיקה, ולא באמצעות ברית שיכולה להיראות להרבה מאוד אנשים כברית הבריונים.
בחירות, כל אחד יודע, מוכרעות במרכז המפה הפוליטית. אני לא בטוח שחיבור בין ביבי לאיווט, כשזקנו של דרעי מלבין ברקע, מעורר געגועים אצל רבים במרכז הפוליטי.
סקר מעריב קובע: האיחוד של הליכוד וישראל ביתנו משתלם
למהלך האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו יש פוטנציאל על הנייר, אבל אורבות לו גם סכנות רבות במציאות. נכון להיום, אם לא יהיו הפתעות נוספות, אני הייתי מהמר על שלם שקטן בהרבה מסך חלקיו, ולא להפך.
גלילי-צוקר מדברת על כך שמדובר במהלך מנהיגותי שאין לו שום קשר לניסיון הישרדות נואש של נתניהו, שהחל לגלוש בסקרים עד כדי אובדן הבכורה לשלי יחימוביץ' (שלי יחימוביץ.(!'
ההנחה שלנו בתקשורת היא שביבי אמר לעצמו שלהפסיד ליחימוביץ' משפיל אפילו יותר מאשר להפסיד ללבני (מה שקרה לביבי בפעם הקודמת,( אז הוא קנה את הזכות להרכיב את הממשלה הבאה בנזיד עדשים: צירף את ליברמן, יעלה כמה שיעלה, העיקר שנגמור ראשונים. ואחר כך? כבר נראה.
הנה הסיבות שבגללן החיבור הפוליטי ייצא קטן יותר מסך מרכיביו: יש אצל ליברמן קהל ימני יותר שירגיש מרומה ויברח ימינה. עכשיו יש לאן לברוח. יש אצל ביבי קהל מרכזי יותר ומתון, גדול מאוד, שירגיש מרומה ויברח שמאלה. גם שם יש לאן לברוח.
בנוסף, מדובר בקהל יעד שונה. בניגוד למה שאמר ארתור פינקלשטיין בערוץ ,2 ולמה שאומרת גלילי-צוקר היום במעריב, אני חושב שמצביעי הליכוד ומצביעי ליברמן אינם אותו קהל.
מצד אחד יש לנו מפלגה עממית, מסורתית, חמה, שחורה, ששואבת את עוצמתה מעיירות הפיתוח, עיירות השדה, הפריפריה והערים המסורתיות (פ"ת, למשל.( מצד שני יש לנו מפלגה לבנה, חילונית להכעיס, סקטוריאלית, אנטי-ממסדית.
החיבור בין שתי המפלגות הללו מצומצם. נקודות המחלוקת רבות. ראינו את זה לאורך ולרוחב הקדנציה כולה בקטטות הלא מעטות שהתפתחו בין הליכוד לישראל ביתנו בכלל, ובין ליברמן ונתניהו בפרט.
מעניין איך יצליחו האסטרטגים של המפלגה החדשה לשכנע את הציבור ששני אלה, שרבו לאורך כל השנים האחרונות וסתרו זה את זה על בסיס חודשי (הנאום הבלתי נשכח של ליברמן באו"ם, שעשה צחוק מעיקרי הנאום המדיני של ביבי בבר אילן,( ילכו עכשיו מחובקים לעבר האופק.
האם מישהו עוד יאמין שהם באמת מתכוונים עכשיו לשנות את שיטת הממשל ולגייס חרדים? האם מישהו עוד יקנה את הסחורה המרופטת ההיא של "נתניהו רוצה להיכנס להיסטוריה ולהשאיר אחריו מורשת?"
לא נראה לי. יותר אנשים יאמינו שכרגיל, הפחד הכריע את ביבי. כן, הוא בדק את האפשרויות האלה כל הזמן, אני לא מטיל ספק בדברים, אבל הוא מצמץ לקראת רגע האמת, כשראה את הירידה בסקרים, כשהבין שאולמרט זה אמיתי, כשאפילו שמעון פרס הצטייר כאיום פוטנציאלי, ודרעי עוד יוריד ממנו מנדטים, ונפתלי בנט גם, ועדיף לעשות אקזיט עכשיו מאשר לבכות אחר כך.
החל לכרסם בו החשש הטורדני הזה, המפחיד כל כך, שהוא עלול לא להיות ראש הממשלה הבא. לכן הוא משכן את הליכוד לטובת שיפור הסיכוי להרכיב את הממשלה הבאה. בסוף, נתניהו הוא סך כל פחדיו. במקרה הזה השלם דווקא גדול בהרבה מסך חלקיו. אז עכשיו יש לו את ליברמן, שיחזיק לו את היד. נראה מה ייצא מזה לשניהם. ולנו.
אקו"ם