זה עולה לנו ביוקר
בזמן שאנחנו עסוקים בכותרות על הבחירות המתקרבות, הפוליטיקאים ימשיכו למכור לנו שקרים וחברות המזון ימשיכו בשקט להעלות מחירים
בשבוע שעבר עסקנו בבחירות בארה"ב, בפרישתו המביכה של אורי שגיא מהעבודה עוד לפני שהחל המרוץ, בהצהרתו של שטייניץ שהוא "יטפל" בסוגיית החשמל חינם לעובדי חברת חשמל ובניסיונות לנחש אם אבו מאזן אכן רמז שיוותר על זכות השיבה או שלאחר מכן חזר בו. הכותרות האלה יוצרות רושם של התעסקות בדברים חשובים, אבל הן מסיטות את תשומת הלב מהנושאים העקרוניים באמת.
מאז תקופת החגים, וביתר שאת בשבוע החולף, חברות המזון ורשתות השיווק העלו מחירים. במקביל, בשבוע שעבר, פורסמו נתונים על שחיקה נוספת במשכורת של הישראלי הממוצע, כלומר יוקר המחיה שוב החריף, בזמן שאנחנו התעסקנו בסיפורים אחרים. האם הצרכנים הישראלים חזרו לאדישותם הישנה? קצת קשה להאמין. אולי זה מפני שהבחירות בדרך, ויש איזושהי תחושה באוויר שבבחירות כבר נצביע למי שיסדר את זה.
אבל לתחושה הזו אין באמת אחיזה במציאות. שום דבר לא יסתדר מעצמו, ואם לא נדרוש לדעת איך זה יקרה, נראה שאף אחד לא יבחר להסביר איך הוא מתכוון "לסדר" את זה מרצונו. ההצהרה של שטייניץ לגבי חברת חשמל היא רעיון נחמד, אבל איך הוא ייושם?
ואם אנחנו כבר שם, מדוע אף אחד לא שואל את שלי יחימוביץ' בנוגע לסתירה המובנית בטענתה ל"חברתיות," בעת שהיא תומכת נלהבת של ועד עובדי חברת חשמל וגם של ועדים אחרים?
גם "הצהרתו" של אבו מאזן הייתה בסך הכל כותרת בחירות חלולה. הפרשנויות מיהרו להשתולל על כך שהוא מוותר סוף-סוף על זכות השיבה, אבל נראה שהוא זרק משפט שינצל את אווירת הבחירות לקצת תשומת לב - ולשימור ההישרדות שלו. רק שעמדת ההישרדות הזו הולכת ומתמוססת, וגם לסכסוך שאנחנו לא פותרים יש מחיר שכולנו לא תמיד שמים לב שאנחנו משלמים. אבו מאזן הוא אכן לא פרטנר, אבל בואו נודה - גם נתניהו לא. ומה אם, חלילה, יגיע בקרוב הכרסום במעמדו של אבו מאזן לשלב האל-חזור והוא יקרוס? יש למישהו מושג איזה היקף תקציבים נצטרך לגייס כדי להתמודד עם התוצאות? ועל חשבון מה התקציב הזה יבוא?
כך גם התעלמותנו המתמשכת מהאבטלה הגבוהה בקרב ערביי ישראל, שרובם כבר לא טורחים להגיע לקלפי מרוב ייאוש. מדוע הם נעדרים ממצעי המפלגות היהודיות? הרי מדובר במגזר שאם ישולב יותר בעבודה, יוכל להשפיע מאוד על הכלכלה. הבחירות מתקרבות, ואנחנו שוב מפספסים את ההזדמנות להביט על התמונה כולה. יוקר המחיה יכול להיות מטופל ברצינות רק כשילוב של הרבה גורמים. ככל שנמשיך להתעלם מכך ולהתעסק בדברים אחרים, הפוליטיקאים ימשיכו לנצל את זה כדי למכור לנו שקרים - וחברות מוצרי הצריכה ימשיכו בשקט להעלות מחירים. •
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם