האוצר והמדינה שבויים בידי חברת החשמל
החברה מספקת חשמל באופן רציף וברמת שירות גבוהה וזה אינו מובן מאליו. אבל אף גוף אחר במדינה לא מתפנק בתקציבים כאלה; לאף גוף במדינה אין את נשק יום הדין של עובדי חברת החשמל לא לבריאות, לא לחינוך וגם לא לביטחון
אמנם הדירוג הושאר בעינו, אך איום הורדת הדירוג לא הוסר. נהפוך הוא, החברות ציינו בהחלטתן שאופק הדירוג שלילי. האצבע שלהן כבר הייתה על המינוס, אלא שהאוצר הקדים אותן בשיגור כתב ערבות של מיליארד שקלים לחברת החשמל ועוד התחייבות ל-3 מיליארד נוספים בקרוב, ב-2013. ואם לא די באלה, גם מחיקה של חוב החברה למדינה בסך 6.2 מיליארדי שקלים נמצאת בקנה. במילים אחרות, הבנק מתבקש להתייחס יפה לילד המפונק שמשתולל בהוצאות, כי אבא ישלם הכול.
תגידו שההשוואה לא הוגנת, בכל זאת מדובר בילד שעובד קשה, מייצר, נותן שירות טוב, הוא בסך הכול נקלע לקשיים שאינם תלויים בו. החברה בנתה תזרים לפי הוצאות רכישת גז טבעי ממצרים במחיר מוסכם. פתאום המציאות השתנתה, הגז הטבעי נשאר במצרים והחברה נאלצת לשרוף מזוט יקר הרבה יותר. זה נכון. יתרה מכך, חברת החשמל מתפקדת היטב. היא מספקת חשמל באופן רציף וזה לא מובן מאליו שחברה כלשהי תספק שירות, או מוצר, בהתאם לרמת הביקושים לאורך זמן. זה בטח לא מובן מאליו כשמדובר בחברה ממשלתית. ראו את מקרה הנמלים, הרי אי אפשר לדבר על השירות שלהם כמשהו רציף.
בתי החולים שבקריסה, מערכת החינוך ואפילו צה“ל לא מצליח לספק ביטחון לכול המדינה. אלא שהבעיה היא המחיר. מערכת החינוך יכולה להשבית את עצמה לדעת, אנחנו נלמד לחיות בלעדיה. כילד נהניתי משביתה בת חצי שנה, לא קרה כלום. אם רק הייתה רשת שמרטפיות זולה ההורים כלל לא היו שמים לב שהילדים לא בבית הספר. אפילו בתי החולים יכולים להיכנס למוד של שביתה בשנה הקרובה וזה ייצר כותרות יפות, אבל נלמד לחיות עם זה, או אפילו למות עם זה.
אבל חברת החשמל מחזיקה בידיה מגה-איום, את אם כל השביתות. אם רק היא תשבית את החשמל לשעה אחת אנחנו נרד על הברכיים, שלא לדבר על שביתה ארוכה יותר. לכן, כמו כל מי שמחזיק במגה-איום אחר, אין להם צורך לממש אותו. כך עובדי החברה מצליחים לשלוט בה ביד רמה וההנהלה לומדת לגבות אותם, לעתים בדרך הקשה.
ראו את התבטאויותיהם של יושבי ראש ומנכ“לים ערב מינויים. כולם יודעים להבטיח שיעשו סדר, שייקחו את המושכות לידיהם. ראשי הוועד שם מגחכים, כמו שכל פז“מניק
אין עוד מערכת ציבורית בארץ שמתפנקת בקבלת מלוא בקשותיה, כמו חברת החשמל. מערכת הביטחון אמנם מתחרה בה, אבל היא לעולם לא יוצאת עם מלוא תאוותה בידה. בחברת החשמל נוצר מצב שהמדינה מוחזקת בידיים של העובדים והיא בסופו של דבר נאלצת להכפיף את אילוצי התקציב לדרישותיהם, כפי שלא נעשה בשום מקרה אחר.
השבוע הזה הדגים את הטענה הזו ביתר שאת. חברת החשמל נתקלה בקושי תזרימי שעלול היה לעצור הזמנות של דלק ולכן גם את ייצור החשמל. בטווח הקרוב חסרים, לכאורה, בתזרים של החברה 4 מיליארדי שקלים. לקופת המדינה זה כסף ענק, בימים בהם היעדר פתרון לקיצוץ של אי אלו מיליארדי שקלים הביא לבחירות מוקדמות. הדבר ההגיוני ביותר היה ללחוץ על החברה לגייס ממקורותיה הפנימיים את מלוא הסכום. זה לגמרי אפשרי מבחינה חשבונאית, אך לגמרי דמיוני מבחינת יחסי העבודה בחברה שמוחזקת בשבי עובדיה.
די בעיון בפרק הרלבנטי בספר מבקר המדינה יוסף שפירא, כדי לגלות את מקורות הכסף הנמצאים בחברה. המבקר בדק את קופת הפנסיה של עובדי החברה וגילה שבספרי הקרן כתוב שמחויבות החברה לקרן היא 22.7 מיליארדי שקלים (המחשבון שלי מראה שחילוק הסכום המפחיד הזה במספר כלל עובדי החברה, 12,000, בתוספת 5,000 גמלאיה, נותן 1.335 מיליון שקל לעובד!
אם לוקחים בחשבון שחלק מהעובדים עדיין רחוקים מהפנסיה וחלק יזכו לקצבה רק עוד שנים מועטות נגיע לכך שמדובר בהרבה יותר מיליוני שקלים לעובד). בספרי החברה, לעומת זאת, כתוב שהתחייבות החברה לקרן הפנסיה של העובדים היא 16.4 מיליארדי שקלים “בלבד“. הפער הוא 6.3 מיליארדי שקלים!
באותו דוח, מבקר המדינה מעלה תהיות קשות על הטבות שניתנו לעובדים בין השנים 1996-2008 בניגוד לחוק והרחק מעין הציבור. מדובר בהטבות שהסתכמו ב-3.4 מיליארד שקל. קרן הרווחה של העובדים צברה כ-2.5 מיליארדי שקלים.
חסרים עוד מקורות? כל תל אביבי יידע למצוא מקורות לגיוס כספים מידי לקופת החברה. נכסי הנדל“ן של החברה במרכז תל-אביב אינם פחותים מנכסי משרד הביטחון בכרך הגדול. החברה הוותיקה לא נזקקה בעבר לבנייה לגובה ומתקניה מתפרסים על שטחים עצומים.
ומעבר לכל זה, ממשלות ישראל קיבלו כבר לפני יותר מעשור החלטות לשיתוף המגזר העסקי בייצור חשמל. החלטה כזו הייתה גם על שולחנו של שר התשתיות בנימין בן אליעזר ב-2007, כשהורה לחברה להקים 3 טורבינות חשמל נוספות. החברה קיבלה אז אישור, שלדברי מבקר המדינה מנוגד לחוק, להעלות תעריפים ולממן את הטורבינות מהחזר שנפרס עד לשנת 2025.
את הטורבינות האלה יכלו לבנות יצרנים פרטיים, לפי החלטת הממשלה. היצרנים יכלו למכור את החשמל המופק במחיר שיותיר בידי החברה רווח לאחר הובלתו לבתי הלקוחות ומבלי שהיא תידרש בעצמה להשקעה נוספת. גם כיום החלופה הזו עומדת לה. גם עכשיו האוצר יכול להתנות את העברות הכספים והערבויות בחתימה מידית של החברה על הסכמי רכישה מיצרנים פרטיים. הרי מדובר בבור ללא תחתית, מכיוון שהכספים המועברים לחברה אינם מיועדים כלל להשקעות נוספות, אלא רק למימון הפער בין עלות הגז הטבעי למזוט היקר.
אלא, שכאמור, האוצר שבוי לחלוטין בידי החברה. האם אכן הייתה אפשרות שהאוצר יתנגד להעברת ערבויות נוספות לחברה? כמובן שלא. סירוב האוצר היה מוביל לצניחה בדירוג האשראי של החברה ולהתייקרות של עשרות אחוזים של גיוסי הכספים שלה. צאו וחשבו על איזו עלות מדובר כשהחוב הוא 70 מיליארד שקל. כל התייקרות של אחוז אחד משמעותה הוצאה עודפת של 700 מיליון שקל! וכשהמדינה ערבה הדרך מקופת החברה לקופת המדינה קצרה מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם