הקרב על התודעה
חגיגות הניצחון בעזה מגוחכות ומפונטזות. חמאס לא ירד על ברכיו או נכנע, אבל הוא ספג מכות קשות מאוד ונכשל לחלוטין בניסיון להטיל אימה ופחד על ישראל
לראשונה זה שנים רבות שקרים תעמולתיים פלסטיניים נחשפו באופן בולט ועיתונאים שהוטעו והטעו התנצלו. התמונה האחת השווה אלף מילים הייתה הפעם תמונת ההוצאה להורג הברברית וגרירת הגופה באמצעות אופנוע. התברר שהאיום האסטרטגי שאיראן בנתה בעזה בצורת אלפי רקטות וטילים הוא לא כל כך אסטרטגי. הם אכן ירו אלפי טילים על ריכוזי אוכלוסייה ישראלית, והתוצאה היא ארבעה הרוגים ופגיעה לא גדולה יחסית ברכוש. אכן, מיליון ישראלים רצו למקלטים והחיים בישראל שובשו למשך כמה ימים, אבל אזרחי ישראל לא נכנסו לפאניקה ולא תבעו מן הממשלה להגיע להפסקת אש בכל מחיר. להפך. הם מחו על כך שהלחימה נפסקה מוקדם מדי.
הבנתי שלבם של החמאסניקים מתמלא גאווה על ההישג הענק של ירי על תל אביב (שני טילים שלא פגעו באיש ולא גרמו כל נזק) וגדוש התלהבות מכך שירו אפילו על ירושלים (רקטה שנפלה על יד תקוע). וואו. ניצחון אדיר. אם הם מפנטזים ניצחון, מצטלמים רוקדים ברחובות, וכמובן גם יורים באוויר מרוב שמחה (איך אפשר בלי זה), אין סיבה שאנחנו נעזור להם לשכנע את עצמם בניצחונם.
כי הקרב על התודעה רק מתחיל עכשיו, ולנו כאזרחים ישראלים פטריוטים יש אחריות לא רק על שדה הקרב המבצעי, אלא גם על הקרב הזה. הרחוב הפלסטיני מתייחס די בפקפוק לתעמולה של מנהיגיו, ובניגוד לתקשורת המערבית, האיש ברחוב ברמאללה ובעזה מכיר את הקונצים ואת הצ'יזבטים שלהם. מה שיקבע בתודעה שלו ניצחון או תבוסה הוא לא מה שאומר חאלד משעל, אלא מה שאומרים אנחנו.
אני לא מציע להצניע ביקורת על הממשלה, גם לי יש ביקורת. אבל צריך לנהוג באחריות לאומית ולשמור על פרופורציות. אכן לא שברנו לחלוטין את כוחו הצבאי של חמאס, וחבל. לא השגנו הרתעה של נוקאאוט, אבל בהרתעה יש גם ניצחון בנקודות. חמאס חטף מכה קשה ביותר, ויש סיכוי לא רע שבעתיד הנראה לעין הוא ייזהר ויחשוב עשר פעמים לפני שיירה רקטות לשטח ישראל. המבחן יהיה כמובן בשאלה כמה זמן יישמר השקט, וזה תלוי מאוד בשאלה התודעתית. ככל שנעזור לו להפוך את תבוסתו לניצחון בעיני עצמו ובעיני ההמונים הפלסטינים, כך נקטין את עוצמת ההרתעה החלקית שהושגה.
הימים האחרונים של המבצע היו כבר מלחמת עצבים בין שני צדדים ששניהם עייפים ורוצים הפוגה, אך עדיין נאבקים על מי ימצמץ ראשון. חמאס נשבר ראשון. הוא כמובן לא הודה בזה בגלוי, אבל הפעיל לחצים כבדים על מצרים שתתערב ותשיג לו הפסקת אש בתנאים שלו. כבר ביום שני התחילו לזרום הדלפות מעזה ומקהיר על הפסקת אש "בתוך כמה שעות" ועל ויתורים ישראליים מרחיקי לכת. ההדלפות והלחצים לוו במטר הולך וגובר של טילים ורקטות שנועדו לרכך את העמדה הישראלית, אבל ממשלת ישראל לא נבהלה, לא התפתתה והמשיכה במבצע עד מוצאי יום רביעי.
היה נכון יותר להמשיך ולכתוש אותם עוד שבוע, ולשלם על כך מחיר בעוד ימים של שיתוק ביישובי הדרום ובהתחלה של היפוך הזירה הבינלאומית לרעתנו. לתושבי הדרום היה מספיק אורך רוח כדי לספוג עוד קסאמים וגראדים, וחבל שלממשלה לא היה עוד אורך רוח לספוג קצת גינויים ולחצים בינלאומיים ולהמשיך עוד כמה ימים בתקיפות של חיל האוויר. ובכל זאת עיקר המלאכה נעשה, ישראל יצאה מהעימות במצב טוב בהרבה ממצבה כשנכנסה אליו, וחמאס להפך.
בסך הכל, השלישייה נתניהו-ברק-ליברמן ניהלה את המבצע בשום שכל ובשיתוף פעולה נדיר, וללא שום מאבקי כוח ומלחמות גנרלים. האופוזיציה התנהגה באחריות ראויה לציון, והציבור שיתף פעולה וגילה הבנה וחוסן נפשי. מותר לבקר את הממשלה לא רק אחרי הקרבות,
וטוב שלא נגררנו לפעולה קרקעית רחבה. במלכודת המוסרית והמשפטוקרטית שבה צה"ל לכוד בשנים האחרונות, אין הצדקה מוסרית לממשלה להכניס חיילים עמוק לתוך שטח בנוי. בוודאי לא במסגרת מבצע מוגבל שנועד להשיג שיפור מסוים בתנאי הפסקת האש. כל זמן שהקוד האתי של צה"ל אומר שאסור לפגוע בשום צורה באוכלוסיית האויב, שאסור להפעיל נוהל שכן, אסור למנוע אספקת מזון ואסור אפילו לכבות להם את החשמל, הפירוש המעשי הוא שחיילים שלנו ייהרגו כדי לחסוך בחיי אדם של האויב.
העמדה האומרת שדם אזרחי האויב אדום יותר מדמם של החיילים שלנו היא בלתי מוסרית בעליל. מנסחי אמנות ז'נבה והאג לא העלו בדעתם ולא התכוונו בשום אופן לעיוות הזה. מוסר המלחמה הפשוט אומר שכאשר יורים עליך מתוך אוכלוסייה אזרחית, דמם של האזרחים בראשם של היורים המסתתרים ביניהם. מוסר המלחמה הישר אומר שכאשר האויב מפגיז את ריכוזי האוכלוסייה שלך, מוטל עליך להפגיז את ריכוזי האוכלוסייה שלו ולא לשלוח את חייליך לתוך מלכודות מוות ללא שום ריכוך.
וצריך לומר משהו גם על ההתנגשות בין מלחמה ובין בחירות. חלילה לממשלה לצאת למלחמה בלתי נחוצה לצורכי בחירות, והפעם אף אחד אפילו לא העלה את זה כחשד. אבל בשאלת הרגע הנכון לסיים את המלחמה אי אפשר שהשיקול הזה לא יהיה מעורב. אין ספק שחלק מקוצר הרוח של הקברניטים לסיים כבר את המערכה, וזהירות היתר לא להסתבך, נבעו גם מהעובדה שמועד הבחירות קרוב כל כך. מה לעשות, לדמוקרטיה יש הרבה מאוד יתרונות, אבל יש לה גם חולשות.
ולבסוף גם הערה אסטרטגית אחת. התוצאה המדינית של המבצע הזה היא הכרתו של העולם שברצועת עזה יש מדינה פלסטינית חצי מוכרת, יש בה בעל בית וממשלה שאפשר לקרוא להם לסדר ולדרוש מהם אחריות, והמדינה הזאת חיה ופועלת בחסות מצרים. אפשר לראות בזה הישג של חמאס. אני חושב שזה דווקא טוב לישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם