לא קרב אבוד
צריך להתייחס להכרזות הניצחון הערביות בספקנות. עם זאת, בהסברה חמאס אכן ניצח: המאמץ הופנה למערב, ואילו החזית האזורית הוזנחה
הכרזות ניצחון בעולם הערבי הן משהו שצריך להתייחס אליו עם מידה בריאה של ספקנות. ראש הממשלה המנוח מנחם בגין הופתע לראות באיסמעיליה שלטי ענק המכריזים על ניצחון מצרים במלחמת יום הכיפורים. כשנשאל סאדאת למה הוא מגדיר את המלחמה כניצחון, ענה: "שערו בנפשכם שיש שני תלמידים באותה כיתה. האחד מצטיין והשני נכשל באופן קבוע. בשנה מסוימת המצטיין מקבל ציון בינוני והנכשל מקבל ציון עובר. במצב הזה המצטיין יראה בתוצאה כישלון והנכשל יראה בה ניצחון".
באותו האופן חגג ב-2006 חסן נסראללה ניצחון במלחמת לבנון השנייה והחניק את זעקות השבר של האוכלוסייה השיעית בתשלום פיצוי מיידי של 12 אלף דולר לכל משפחה, וכך קרה גם בשבוע שעבר ברצועת עזה. חמאס הכריז על ניצחון ומיהר להוציא לרחוב מקהלות מתוזמנות של פעילים שהעזו לראשונה לנשום אוויר מעל פני האדמה.
אבל לחמאס אין דבר להציע לתושבי הרצועה פרט לקורבנות, ולראיה, אפילו את ראש ממשלת מצרים לקחו לבקר בבית חולים ולבדוק גופות ופצועים. החגיגות המבוימות בעזה דומות להצהרות הלוחמניות מצד אמהות פלסטיניות לאחר שבניהן נהרגים או מחוסלים. בלילה, מאחורי וילונות מוגפים, אותן נשים בוכות על קורבנן כמו כל אם אחרת בעולם. גם בעזה נכנסת כעת האוכלוסייה לתהליך ארוך ומייגע של שיקום, ואת קריאות הצהלה החליפו כבר זעקות השבר על ההרס שגרם צה"ל.
את הצ'ק לחיזבאללה על "הניצחון" ב-2006 רשמה איראן, ואילו את הצ'ק לחמאס ישלם האמיר של קטאר. זו המדינה היחידה במרחב שנותרה עם עתודות מטבע עצומות, הוצאות קטנות ושאיפה לשחק תפקיד משמעותי במזרח התיכון.
מבצע "עמוד ענן" שינה את כללי המשחק במזרח התיכון. 1,500 טילים נורו על כל ערי ישראל, ובכללן
זה לא רק חמאס שספג מכה אנושה: כעת ברור שגם האיום הקונבנציונלי האיראני הוא קטן יותר ממה שאנשים חשבו. המתקפה הישראלית אולי התרחשה בעזה, אך בטהרן שוברים כעת את הראש כדי למצוא פתרון למציאות החדשה שנוצרה.
בתחום אחד חמאס אכן ניצח: בכיריו הזחוחים כמו חאלד משעל ומחמד דף הצליחו לצרוב בתודעה הערבית נרטיב של הצלחה, כאילו הם יכלו בקרב למדינת ישראל ולצה"ל. תרמה לכך ההימנעות של ממשלת ישראל מכל ניסיון להשפיע על דעת הקהל בעולם הערבי. המאמץ ההסברתי הופנה לארצות הברית ולמערב, ואילו החזית האזורית הוזנחה לחלוטין.
בניגוד לסברה המקובלת, ההסברה במדינות ערב אינה קרב אבוד וניתן לצלוח אותה. הקרב מול ארגוני הטרור הוא במידה רבה קרב על תדמיות וקרב על תודעה, ומדינת ישראל אינה יכולה להמשיך להרשות לעצמה להיעדר מן החזית הזו לחלוטין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם