המרחם על אכזרים
האם קצינים בכירים בצה"ל לא מסוגלים להבין שדווקא סרטונים של חיילים נמלטים מאבנים הם שמובילים להסלמה?
כשראיתי את אותן תמונות חשבתי שהגענו לשפל ושנמוך יותר לא ניתן לרדת. שהקמפיין המשפטי והתעמולתי לקשירת ידי הלוחמים הצליח עד כדי כך שלמפקדי צה"ל לא תהיה ברירה אלא לשנות את הוראות הפתיחה באש. השבוע גילינו כי תמיד ניתן לרדת נמוך יותר. כשצפיתי בחיילי צה"ל נמלטים מהערב רב הפלסטיני העלוב בחברון ובקדום לא יכולתי שלא לחוש בושה. בושה במדינת ישראל ובצבאה - שהוקמו אחרי מאות שנות אונס, רציחות ופוגרומים - אך עדיין לא הצליחו להטמיע בבני העם היהודי מספיק יצר חיים וכבוד עצמי.
דבר אחד בלבד הצליח לבייש אותי יותר מסרטוני החיילים הנמלטים, והמדובר הוא בתגובתם של "גורמי צבא בכירים" לאירועים. על פי כמה כתבות אמר גורם בכיר באוגדת איו"ש בתדרוך לעיתונאים כי "החובה שלנו היא להפעיל אש רק בעת איום ממשי. אנו לא רוצים לפגוע בבלתי מעורבים", והוסיף כי "החיילים הפגינו איפוק שמנע הסלמה". נראה שעל פי המוח האנליטי של אותו קצין, אדם שזורק אבן על ראשו של חייל ממרחק כעשרה מטרים היינו "בלתי מעורב". מעניין מהו השלב הבא בהיגיון האורווליאני הזה. אדם שמשליך בקת"ב על אם ותינוקה יוגדר כחף מפשע? מחבלים שמשגרים גראדים יוגדרו פעילי זכויות אדם?
נקודה חשובה לא פחות היא העובדה שאדם שההערכה שלו היא שהסרטונים המדוברים "ימנעו הסלמה", מגיע לתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. האם קצינים בכירים בצה"ל לא מסוגלים להבין שדווקא סרטונים כאלו הם שמובילים ישירות להסלמה? איזה משקל עלינו לתת להערכות המצב של קצינים שזו רמת ההערכה והניתוח שלהם? הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שהתגובה המיידית של צעיר פלסטיני שרואה בטלוויזיה חיילים יהודים נמלטים מאבנים, היא למהר ולקחת חלק בחגיגה. לא לחינם היה השבוע האחרון השבוע הסוער ביותר ביהודה ושומרון מזה זמן רב, עם עשרות מוקדים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה.
לא אחדש רבות אם אומר שמי שהוביל למציאות בה חיילי צה"ל מעדיפים לסכן את בריאותם ואף את חייהם, מאשר לפגוע במחבלים שתוקפים אותם, הם ארגוני השמאל הקיצוני. שלושים שנות תעמולה, סרטים ערוכים ודוחות מבושלים, הצליחו להפוך את תדמית חיילי צה"ל בעולם לדומה לזו של מחבלי אל קעידה.
אלא שעד כמה שאותם ארגונים יצרו נזק עצום לתדמית צה"ל, האחראים האמיתיים לחרפה, להפקרת החיילים ולהתדרדרות הביטחונית שתבוא בעקבותיה, הם מפקדיו של צה"ל וממשלת ישראל. קצין שלא
מסוגל להבין שעדיף שפלסטיני שמשליך אבן על חייל ממרחק עשרה מטרים ישכב על הרצפה עם כדור בברך, מאשר שתיפול שערה מראשו של החייל ששלח למערכה, אינו ראוי לכהן בתפקיד פיקודי. מי שלא מבין שעדיף לחטוף גינויים בתקשורת העולמית (שיגיעו בכל מקרה), מאשר לקחת סיכון של חצי אחוז שחייל יקבל בלוק לפנים וישכב בבית לוינשטיין כשכל משפחתו צריכה לסעוד אותו, אינו ראוי להיות קצין בצה"ל ובטח שלא שר ביטחון. לתשומת לבו של בנימין נתניהו שצפוי להרכיב את הממשלה הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם