יורים בשליח
"כל עוד יהיה כיבוש תהיה התנגדות, ויהיה דיכוי, ויהיו פשעים, ודוחות, ואייטמים מביכים בתקשורת העולמית כמו חיילים שבורחים מאבנים"
מצב לגיטימי. ערבים מיידים אבנים לעבר כוחות צה"ל בחברון צילום: אי פי איי
רויטרס היא אחת משתי סוכניות הידיעות הגדולות בעולם, וכך הגיע האירוע הזה לכל כלי התקשורת ברחבי תבל, ובהם העיתונות הישראלית. אם מדובר היה באמת רק בשני תחקירני בצלם, ספק רב אם מישהו היה מתעניין בתקרית. השיח הציבורי בארץ רווי ממילא בהסתה כנגד ארגוני זכויות האדם;
פוליטיקאים ועיתונאים מתחרים ביניהם בהצהרות מתלהמות ההופכות את הפעילים נגד הכיבוש - ישראלים הפועלים מתוך חרדה עמוקה לעתידה של החברה - לשותפיהם של ארגוני הטרור. תחת השפעת ההזיה הזו, הרואה בכל מי שאינו מריע לישראל את שליחיה של קונספירציה אנטישמית חובקת עולם, אין זה מפתיע שכמה חיילים לוקחים את הדברים צעד אחד קדימה, ומחליטים לגבות תג מחיר מאיש "בצלם" הראשון שנקלע לדרכם.
בתגובה לפניית רויטרס הבטיח צה"ל לחקור את התקרית בחברון. ייתכן באמת שאותם חיילים, בהנחה שאכן עשו את המיוחס להם, יאותרו ויענשו. אבל מהאחראים לאווירה הציבורית המורעלת איש אינו תובע דין וחשבון. איש גם אינו תובע דין וחשבון מהעיתונאים והפוליטיקאים שגינו את האיפוק הנדיר של חיילי צה"ל בשתי תקריות קודמות בחברון ובכפר קדום.
במקום לתהות מדוע אנחנו ממשיכים לנסות להשליט חוק וסדר על אוכלוסיה אזרחית באמצעות הצבא, מעדיפות התקשורת והמערכת הפוליטית לצרוח שידנו אינה
קלה מספיק על ההדק, כאילו לא עברנו כבר מספיק סיבובי דמים כדי להבין שלא ניתן להפוך את הפלסטינים לנתינים חסרי זכויות בכח. ישראל יכולה לגרום להם אבדות איומות אבל היא לא תגרום להם לוותר על שאיפתם לחופש.
חיילי צה"ל שנסוגו מהמפגינים בקדום או בחברון אינם אשמים. אשמים מי ששלחו אותם למשימה שאין בה לא כבוד ולא תועלת. הדיקטטורה הצבאית בשטחים חייבת להגיע לסיומה. אם ישראל מעוניינת להמשיך לשלוט בשטחים עליה לספח אותם, להעניק אזרחות לתושביהם ולהקים תחנות משטרה אזרחיות שישמרו על החוק והסדר. אם לא, עליה להתפנות מיד, עם הסכם או בלעדיו.
כל האופציות הללו גרועות, אבל המשך המצב הקיים הוא הגרוע מכולן. הסכנה הקיומית לישראל אינה דוחות בצלם וגם לא זריקות האבנים בנעלין ובבלעין, אלא הכיבוש, שהפך למערבולת הסוחפת את המדינה כולה לתהום. שום "צריבת תודעה" לא תעזור ושום הסברה לא תצליח: כל עוד יהיה כיבוש תהיה התנגדות, ויהיה דיכוי, ויהיו פשעים, ודוחות, ואייטמים מביכים בתקשורת העולמית.
במקום לירות בשליח - או סתם להשאיר אותו עירום ברחוב ולזרוק עליו רימון גז - הגיע הזמן שניקח אחריות על מעשינו. בסוף הרי לא תהיה לנו ברירה, רק שכל יום שעובר בדרך הופך את ההכרעה הבלתי נמנעת לכואבת, יקרה ומסוכנת יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם