גלגל הצלה
שקיעת התקשורת היא בראש ובראשונה פגיעה בחברה הישראלית. הממשלה והענף צריכים להתאחד כדי להקים את המדיה על רגליה
העיתונות הכתובה גוססת. הטלוויזיה טובעת. האינטרנט עדיין בחיתוליו מבחינה כלכלית, כלומר מחייב השקעה עצומה ואינו מניב רווחים. רק הרדיו מחזיק את ראשו מעל המים. מנגד, הרשתות החברתיות עולות כפורחות, ועל כן הופכות את מסלולי הפצת החדשות לג'ונגל חסר אמינות ונטול שליטה.

גם חברת החדשות שוקעת. יונית לוי בחדשות 2 צילום מסך
המשבר החריף הזה הוא לא רק בשורה רעה לאלפי המועסקים בכלי התקשורת ולא רק צרה כלכלית למו"לים. שקיעת התקשורת היא בראש ובראשונה פגיעה בחברה ובעם. אם הציבור, בהיעדר תקשורת ממוסדת ואמינה, מודע פחות ופחות להתרחשויות סביבו או מקבל תמונת מציאות שגויה, הוא הראשון להיפגע מכך. לא מוגזם לומר שתקשורת בריאה הינה הכרחית להמשך שגשוגה של ישראל. היעדרה של תקשורת כזו מהווה סכנה של ממש לעם ולחברה.
מדינת ישראל ניצבת בפני שפע איומים ואתגרים מבית ומחוץ. לתקשורת תפקיד מכריע בתיווך בין העם למנהיגיו בהתמודדות עם האתגרים האלה. תקשורת חלשה, רופסת או לא אמינה תפגע ביכולת ההתמודדות הזו, וההיסטוריה הישראלית משופעת בדוגמאות המראות זאת. הבעיה אם כן היא של הציבור, אף כי בעיקר עיתונאים הם אלה שחשים אותה על בשרם.
הדאגה לעתיד התקשורת משותפת לעיתונאים מכל גוני החברה
ומכל קשת הדעות. כמי שממששים את הדופק הישראלי מדי יום, נהיר לנו, העיתונאים, עד כמה התקשורת, על אף חולייה וליקוייה, חיונית לחיים הישראליים. אין ספק שבעבודת התקשורת נפלו ונופלים פגמים ויש מה לתקן. ואולם מטרת העל של הבאת מידע חופשית על אודות בעלי השררה לציבור הרחב כבר נפגעת כתוצאה ממשבר הרוחב בתקשורת הישראלית.
ברגע משברי כזה נדרשת חשיבה חדשה, חשיבת חירום, של כל הנוגעים בדבר; אזרחים, עיתונאים, מו"לים, מפרסמים, ממשלה. התקשורת בישראל המאופיינת בתחרות פרועה ואנטי-ממסדית סובלת מפיצול טבעי. אולם בעת הזו נראה שנדרשת התארגנות חירום פנים-ענפית, אולי בשיתוף הממשלה, כדי לבחון כיצד מעמידים את התקשורת על רגליה. לא החלטות הנשלפות מהמותן נדרשות כאן, אלא בחינת עומק של הבעיות ונקיטת צעדים ענפיים, ציבוריים וממשלתיים לשיקום נמרץ של הענף החיוני הזה.