המשבר בכלי התקשורת: אם לא נדווח איך תדעו?
מי ששמח לאיד אנשי התקשורת וחושב ש"מגיע להם", צריך לזכור מי עשה עבורו את העבודה עד היום
אין עתיד, אין הווה. הפגנת נגד הקיצוצים בערוץ 10 צילום ארכיון: פלאש 90
ספירת מלאי: אתמול התבשרנו על קיצוצים דרמטיים בחדשות 2: המהדורה המרכזית תקוצץ בחצי, "שש עם עודד בן עמי" ו"פגוש את העיתונות" יורדות מן המסך. ערוץ 10 על סף סגירה. על "מעריב" אין מה להוסיף - קוראינו הנאמנים זכו לסיקור יומיומי של המאבק להשארת העיתון בחיים ועם כניסתו של המו"ל החדש יש רק לקוות לטוב. "הארץ" חותכים בבשר החי; מעל ראשיהם של המקומונים מרחפת סכנת סגירה, והחדשות המקומיות זכו רק היום לבלון חמצן זמני ביותר שידחה את הקץ. מחילה ממי ששכחנו.
נחזור ל"אליצות" מהפיסקה הראשונה. כמובטח, האמת כולה נמצאת בה: אפשר לדבר על דמוקרטיה ועל הסכנה האמיתית האורבת לה בהיעדר כלי תקשורת רבים, אבל אפשר גם להסתכל לאמת בעיניים ולומר שאף אחד לא ימות מדילול מינון מהדורות החדשות על המסך.
ממה כן אפשר למות? ממחסור באחיות בבית החולים, מאלימות גואה, מהתמכרויות של בני נוער לאלכוהול וסמים, ממרוצים בלתי חוקיים בכבישים, ממזון מורעל והרשימה עוד ארוכה. אבל בשביל שלא נמות, מישהו חייב לדווח על זה, ואלמלא כלי התקשורת, לא נדע ממה להיזהר, ולהבדיל - על מה לברך.
כל אותם אנשים שנפלטים מכלי התקשורת נידונים עד להודעה חדשה, שתגיע עוד המון זמן אם בכלל, לאבטלה כואבת וממושכת. מדינת ישראל, ערב 2013, לא ערוכה לקליטתם של אנשי תקשורת, והמציאות היא כזו שלשכת התעסוקה לא יכולה להציע ולו תפקיד אחד לעיתונאים שנפלטו ממקום עבודתם. היטיב לנסח אחד הפקידים בלשכה, שהטיח בפניו של אחד ממפוטריו הוותיקים והטובים
של כלי תקשורת גדול: "פחחח, מה תעשה אם אתנהג לא יפה? תכתוב עלי?".
ובכן , התשובה היא לא. הוא כבר לא יהיה כאן כדי לדווח על התעמרויות, גם כשהפקיד יהיה בצד שעובר התעמרות. ואם אתם מאלה ששונאים את התקשורת ומסננים עכשיו "מגיע לו", כדאי שתזכרו מי עשה עבורכם את העבודה עד היום. כן, גם אתה, כבוד השר, שמבקש מעת לעת עזרה מאחורי הקלעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם