ואחרי זה חרב הבית
אסור להרשיע נאשמים פוליטיקאים לפני משפט. מאידך, מספרם ההולך וגובר של אלה בשנים האחרונות מדאיג מאוד מבחינה מוסרית וערכית
הם רואים עצמם כרשות השופטת האמיתית, ומה שהם פוסקים בעת חשיפת מקרה שחיתות או פשעלכאורה או בתחילת חקירתו - דהיינו, שהחשוד אשם - זו האמת העובדתית והמשפטית ואין בלתה, ו"לא יעזור בית דין". ואם יועץ משפטי יחליט לסגור תיק של מי ש"הורשע" על ידם, כי לדעתו לא ניתן להביא להרשעתו בדין, או אם בית משפט יזכה נאשם שהם כבר הרשיעו - אוי להם, ליועץ ולשופטים, ולשמם הטוב.
כאן רצויה הבהרה. הנאמר כאן אינו בא לנקות את אביגדור ליברמן שתיקי החקירה הכבדים שלו נסגרו, ובוודאי לא להכתירו כאחד מהל"ו. לחלוטין לא. הוא מבקש להציג תופעה מתרחבת שהיא רעה חולה המעיקה על בוחרים רבים. בין המקרים של הרשעה מוחלטת של איש ציבור למקרים של זיכוי מלא ללא רבב, ניצבים ליברמן ושכמותו.
אלה מקרים של סגירת תיק או זיכוי מפני שמשפטית אין סיכוי להשיג בו הרשעה, אך ברקע הדברים מונחת ההרגשה, שלא לומר השכנוע, של השופט והציבור גם יחד, שהעסק מסריח ושהחשוד או הנאשם אכן ביצע את העברות המיוחסות לו. לפעמים השופט או היועץ המשפטי אף טורחים לבטא זאת בפסק הדין או בהנמקות לסגירת התיק - ואז בועטים את הכדור למגרש הציבורי ואומרים לבוחר: שפוט אתה אם האיש ראוי לבוא במסדרונות השלטון ולהתרווח בכורסותיו. הפילו עלינו תיק.
השיפוט הציבורי בבחירות אינו על פי חוק, כמובן, אלא על פי הרגש והסימפטיה וההזדהות הפוליטית ולחצים שונים, לא תמיד כשרים. לפעמים גם על פי התפיסה שטובת המדינה מתירה אפילו להוריד פושע מחבל התלייה. שיקולי מוסר וערכיות נדחקים
ליברמן אינו "כוס התה שלי" משום בחינה שהיא. המקרה שלו מייצג בעיה ההולכת ומחריפה: מועמדים בבחירות שהם נקיים משפטית - כאלה שזוכו או שהורשעו ועברו צינון כחוק - אך עדיין נושאים על גבם קופה של שרצים מטרידים. בשנים רחוקות לא היה אפילו אחד כזה. בבחירות הקרובות יש כמה: ליברמן, הנגבי, דרעי (שהורשע וריצה עונשו) וכמעט גם אולמרט שהתחזה לרץ, ועוד כמה שבעבר התחככו קלות עם החוק (פייגלין למשל) או האתיקה.
ואם נצרף לכך את העובדה שכמעט כל ראשי הממשלה בשני העשורים האחרונים נחקרו במשטרה ואחד אף הורשע, ונוסיף את הנשיא והשרים שהושלכו לכלא וראשי רשויות שהגיעו לשם אף הם, יהדהד באוזנינו קולו של הנביא ישעיהו הזועק מרה: "שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים".
ואחרי זה חרב הבית הראשון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם