לפני שנהפוך לדיקטטורה
המערכת הפוליטית מאבדת את כוחה והנבחרים עוסקים בכיסא ולא באידיאולוגיה. זה הזמן לעבור לשיטה נשיאותית כך ששתי מפלגות גדולות ייצגו את עמדות היסוד השונות של הציבור הישראלי
במקום שראשי המפלגות יציבו קווים אידיאולוגיים ברורים ועמדות מסודרות בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי, הדיון המרכזי של רוב המערכת הוא סביב השאלה כיצד להצטרף לממשלה הבאה או כיצד למנוע את הקמתה. מבחינה רבה אפילו הצהרתה של שלי יחימוביץ' כי לא תצטרף בכל מצב לממשלה הבאה אם זו תוקם על ידי הליכוד נתפסת בישראל כאמירה לצורך בחירות ולא כהתחייבות ממשית ריאלית שתחזיק מעמד גם אחרי יום הבחירות עצמו.
סוג השיח הזה, שמתעסק בכיסאולוגיה ובכיבודים, התעצם בעיקר מאז הקמתה של מפלגת קדימה ומימוש החלום, מבית מדרשו של חיים רמון, על הקמת מרכז פוליטי במדינת ישראל. מתברר כי בארץ הרצון לייצג את רוב הציבור, על ידי מפלגות אמצע, לא מייצר מערכת פוליטית שפויה שאינה קרועה בין הקצוות הקיצוניים של החברה הישראלית, אלא מערכת פוליטית חסרת ייחוד שבה חברי הכנסת אינם מחויבים לאידיאולוגיה אמיתית או לייצוג של שולחיהם קרי הבוחרים.
התהליך עדיין הפיך
הנזק הזה התבטא בין השאר בבזאר הטורקי של חברי הכנסת שהתרחש לפני הגשת הרשימות השונות של המתמודדים לרשם המפלגות כשחברי כנסת, בעיקר מקדימה, חיפשו לעצמם בית חדש כשהקריטריון היחידי היה הבטחת מקום בכנסת הבאה.
עובדה זו אינה רק תעודת עניות לפוליטיקאים הישראליים אלא גם איום אמיתי על הדמוקרטיה בארץ. ההתרגלות למציאות שבה אין קשר בין הצהרות נבחר הציבור לבין מעשיו בפועל מסכנת את האמון בממשלה ובכנסת וגורמת לכמיהה ציבורית נרחבת לסוג אחר של הנהגה. הכוונה כמובן לעלייתו של מנהיג בעל מאפיינים דיקטטוריים שעיקר כוחו יהיה אישיותו הכריזמטית ושלא ירגיש שהוא מחויב לכללי המשחק הדמוקרטי.
מצב זה יכול להתרגש על החברה הישראלית מהר ממה שניתן לצפות אם האמון של הבוחרים במערכת הנוכחית ימשיך להידרדר ויחצה רף מינימום מסוים שמתחתיו רובנו נהפוך אדישים
למתחולל במרחב הציבורי שלנו. כלומר עלייתו של מנהיג פופוליסטי בעל מאפיינים דיקטטורים לשלטון בישראל אינה למרבה הצער תרחיש הזוי אלא תוצאה טבעית של ההתרסקות המתמשכת של השקפות העולם בארץ ואובדן הבושה והמוסר של הפוליטיקאים הישראליים.
התהליך הזה למרבה המזל עדיין הפיך. ניתן עדיין לשפר את מעמד חברי הכנסת וממשלת ישראל אם כל המערכת הפוליטית תתגייס לשינוי שיטת הממשל הנוכחית לשיטה נשיאותית ואזורית שבה יתמודדו על אמון הציבור שתי מפלגות גדולות שייצגו בצורה ברורה, כפי שקורה בארצות הברית, את עמדות היסוד השונות של הציבור הישראלי בכללו.
חצייתה של החברה לשני קטבים ברורים מבחינה זו לא תרסק אותה אלא תחזיר מחדש אל השיח את המחויבות הפוליטית האידיאולוגית של נבחרי הציבור אל קהלם האזורי ואת הממשלה לאידיאולוגיית היסוד של מפלגתה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם