התשובה נמצאת בשמים
למרות כמות המשקעים הגבוהה שירדה בימים האחרונים, מחיר המים לא צפוי לרדת. למה? כי פקידי האוצר ותאגידי המים יטרפדו כל מהלך להוזלה
"ישראל מתייבשת". זוכרים? וגם אם אנו לא זוכרים, אנו בהחלט משלמים. והרבה מאוד. למה? כי לכאורה אין בישראל מים. אז מה עושים אצלנו באוצר? מגלגלים עיניים לשמים, ממלמלים את הסיסמאות הרגילות על "התייעלות" ו"כוחות שוק", ומקימים "תאגידי המים" שיודעים הכי טוב איך לחסוך מים ולשקם תשתיות.
את האמת כולם יודעים: גם המגזר הציבורי, כלומר העיריות, יודעות לחסוך מים ולשקם תשתית אם רק נותנים להן תקציבים. אבל במשרד האוצר "לתת תקציבים" זה כמו לדרוש מאיכר לייבש את השדה שלו. ומכיוון שבכמה עניינים מרכזיים משרד האוצר הוא שמנהל את המדינה, מובטחת עלייה שיטתית של מחיר המים.
חשוב מאוד לגלגל עיניים לשמיים. כי שם – כפי שכולנו רואים כרגע בשידור ישיר – נמצאת התשובה. אלא שאלוהים עוזר רק לאלו שעוזרים לעצמם. ובמקרה הזה, מים שמגיעים מהשמים, נופלים על האדמה. בשנה ממוצעת 100 מיליון קו"ב מהם הולכים לים. וכאן בדיוק אמורה להצטרף למעשה הבראשית הזה, היכולת הטכנולוגית של האדם. איך? באמצעות תשתיות ניקוז מתאימות שיפנו את מי הגשמים אל תוך אקוויפר החוף. ולא רק בשנה גשומה ולא רק כשיש מטחים עזים כמו אלו שהתברכנו בהם בימים האחרונים, אלא בכל שנה ובכל כמות של גשם.
ההשקעה הדרושה לשם כך בטלה בשישים לעומת הנזק הסביבתי הישיר והעקיף של ההתפלה. מערכת כזו תבטל כמובן את המוטיבציה הברורה של "תאגידי
במילים אחרות, הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולממש את שלב ב' של המוביל הארצי. שלב א' הסתיים בקיץ 1964. הוא מוביל מים מהצפון לדרום. השלב השני, שאמור או יכול להתחיל בקיץ 2013, יוביל מים מהעננים, אל אקוויפר החוף.
לא מיותר להזכיר שפרויקטים לאומיים כמו "המוביל" תורמים לא רק לשינוי מבורך במציאות (דמוקרטיזציה של המים), אלא על פי עיקרון "המכפיל" המוכר לכל כלכלן, מביאים להמרצת הפעילות במשק, מצד המגזר היצרני. במילים אחרות: צמיחה בכלכלה הריאלית, הממשית ולא עוד "צמיחה" של אבסטרקציות תלושות של הכלכלה הפיננסית התורמות לרווחתם של כמה אלפים בודדים של אזרחים החיים על כספם של אחרים.
פשוט וקל אם כך. זה מה שהשמים אומרים לנו בימים האחרונים. כמובן, צפויה התנגדות משלושה כיוונים: אחד – בעלי האינטרס של הכלכלה הפיננסית. כל צעד ציבורי בכלכלה הריאלית בהכרח בא על חשבונם. השני – תאגידי המים. והשלישי – פקידי האוצר.
שהרי פתרון בעיה לאומית באמצעים ציבוריים, אם היא מצליחה פעם אחת היא עלולה להעלות אצל הציבור את המחשבה המסוכנת שאפשר ליישם מדיניות ציבורית כלפי שורה ארוכה של נושאים אחרים!
שומו שמים, תרתי משמע. נו, ולנוכח חזית כזו של מתנגדים מה הסיכוי בכלל? תמיד הוא קיים. כרגע מדברים אלינו מן השמים, ולפחות חלק מאיתנו זוכר שאכן, ישראל מתייבשת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם