ההימור של לפיד
מתברר ששר האוצר, עיתונאי לשעבר, נפגש עם שלדון אדלסון, משמיד העיתונות בישראל. הוא לא הכחיש ולא הגיב: כיעורה של הפוליטיקה הישנה
יאיר לפיד צילום: פלאש 90
על פניו אפשר להבין את לפיד: מי שרואה בעצמו מועמד טבעי לראשות הממשלה לא יכול להסתפק בעיתון אחד ובמהדורה אחת, וצריך לשלוח את זרועותיו גם לכלי תקשורת אחרים. בין אם נרצה ובין אם לאו, החינמון המחולק תחת כל רמזור רענן מגיע למאות אלפי אנשים ביום, כך שלפיד לא יכול להמשיך להיות שק החבטות של חבורת היחצנים של ראש הממשלה, שקוראים לעצמם עיתונאים. ובכל זאת, קשה לבלוע את הידיעה שלפיד, המייצג כל מה שאדלסון מתנגד לו, ילך לפגישה וגם יסתיר אותה. פוליטיקה ישנה בשיא כיעורה.
הדפוס הקבוע
שר האוצר יודע את האמת, לא יכול להיות שלא, הרי בן כספית ובודדים עם אומץ שלא מחפשים את הג'וב הבא כתבו בשנים האחרונות לא פעם על האסון שנפל על התקשורת הישראלית. הוא יודע בדיוק איך ולמה מתקבלות החלטות במערכת החינמון, הוא יודע שהעיתון הזה מאכל כל חלקה טובה של מה שנשאר מעיתונות חופשית. הוא מודע לכך שכלי התקשורת גוססים לאטם והוא בטוח יודע שלא רחוק היום שיישאר עיתון אחד, אם אפשר לקרוא לו כך. אבל תקשורת חופשית כנראה לא מעניינת יותר את לפיד, הוא מתעניין בתקשורת שלו, ושכולם ילכו לעזאזל.
שלדון אדלסון צילום: אי-פי
המסתורין של הפגישה ההיא עודנו רב. לא ברור מי יזם אותה, כמה זמן היא נמשכה ומה עלה על השולחן. והאמת, זה לא ממש חשוב. גם ניסיון הספין שיצא כי מדובר בבקשה של אדלסון לדבר על פרויקט "תגלית" (מיזם מבורך שהטייקון תורם לו כסף רב) הוא מגוחך: הרי למה צריך מישהו בדרג של לפיד לעניין זה? גם סגן ראש אגף התקציבים יכול ללכת. לא, זה לא העניין. יש פה סימביוזה של שני אנשים שרוצים להשפיע. אחד רוצה להיות המושך בחוטים, ואילו האחר רוצה להימשך.
אלו ימים קשים לתקשורת הישראלית. אין כאן עניין של ימין או שמאל, וזו לא צעקה של שמאלן שחושב שגנבו לו את המדינה. הרי "ישראל היום" איננו עיתון ימני. אם נתניהו ילך להסכם מדיני, יש להניח שעמוס רגב וגונן גינת יהפכו בן לילה לגדעון לוי ולעמירה הס, ובשער נראה תצלום של בועז ביסמוט מתנשק עם אבו מאזן. לפיד בסופו של דבר נותן יד ליד שגודעת את הענף שעליו גדל. פוליטיקה ישנה, כבר אמרנו?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם