תעתועי הקווים האדומים

מלחמות לא פורצות בגלל עליית מדרגה מדומיינת שנקבעה מראש, והחלטה על הצבת קו אדום היא רק פתח לדחיית הפעולה ולהפגנת חולשה

ד''ר צ'לו רוזנברג | 6/5/2013 13:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בימים האחרונים שוב עלה לדיון ציבורי נושא "הקווים האדומים" באשר לאיראן. הסוגיה איננה אלא תעתוע, אילוזיה מתוקה ומועדפת על ידי קובעי המדיניות או הדרגים המקצועיים: אנחנו נקבע כאן. אלא ששרטוט קווים אדומים הוא פיקציה. האם בידי קובעי המדיניות או גופי המודיעין קיימת אפשרות ריאלית לקבוע, במדויק, קווים אדומים שמעבר להם יש לפעול? התשובה היא לא רבתי.

בהתחשב בכך שקביעת הקווים האדומים לגבי איראן היא פונקציה של פרשנות מודיעינית, כי אז המגבלות לקביעת קווים אדומים רבות למדי. שום מלחמה בהיסטוריה המודרנית לא פרצה בעקבות הפרת קווים אדומים שנקבעו מראש. כל המלחמות פרצו כתוצאה ממהלכים מיידיים, או לאחר תהליך שבסופו התגבשה ההחלטה לצאת למלחמה. המקרה האיראני איננו מחוץ לקטגוריות החשיבה האנושית או מחוץ להיסטוריה.

כדי להבין את הבעייתיות של קביעת קווים אדומים ברורים נתעכב בקושי המרכזי, המודיעין לגבי המתרחש במדינות אויב, במיוחד במדינות טוטליטריות שבהן ההחלטות מתקבלות בפורום מצומצם. בכנס במרכז למחקרי ביטחון לאומי טען ראש חטיבת המחקר באמ"ן שבסוריה היה שימוש בנשק כימי. מזכיר ההגנה ומזכיר המדינה האמריקאיים לא היו מוכנים לאשר את המידע. משונה: הרי בין ישראל לארה"ב מתקיים דיאלוג רחב היקף. סביר להניח שמה שיודע ראש חטיבת המחקר באמ"ן אמורים לדעת גם ראשי הממשל. אלא שבדיוק כאן טמונה הבעיה: איך מפרשים את המידע? האם הוא מצדיק התערבות אמריקאית, כפי שהבטיח אובמה?
מהתלים באמצעות רטוריקה

באופן אלגנטי אך ברור לכל אובמה הציב קו אדום לסוריה, והנה הסורים הפרו את האולטימטום. המסקנה המתבקשת היא שעל ארה"ב לפעול מיידית. אלא שלא כך עובדת המדינאות. לעת עתה אובמה לא יורה לצבאו לתקוף בסוריה. המסקנה המתבקשת היא שארה"ב עצמה אינה עומדת בקווים האדומים שהיא קבעה לעצמה.

אז מה עושים? משרטטים קו אדום חדש וממשיכים להתל באמצעות רטוריקה. סביר להניח שבישראל היו רוצים לראות את מטוסי ארה"ב מפציצים את דמשק, אך זה לא יקרה בקרוב.

כך קרה גם בנושא איראן: ראש הממשלה קבע בנאומו באו"ם מהו קו אדום מבחינתה של ישראל. עתה, כאשר גורמים שונים טוענים שאיראן חצתה את הקו האדום, ראש הממשלה טוען שהקו לא נחצה. מאין נובעים, אם כן, הפער והכשלים בהערכה המדויקת על מה שקורה באיראן? בדיוק מאי היכולת לשים אצבע בדיוק על אותו קו אדום מדומיין. את הקשיים בקביעת קווים אדומים אפשר לסכם בציטוט מעבודת מאסטר מעניינת שעסקה בתחום הזה: "אין קשר בין כמות המידע ואיכותו לבין הבנתו וניצולו... מחקרים הראו שהבעיות בניתוח הנתונים בעידן של מערכות מידע עדיין רבות, ושהן סובלות מאותם כשלי חשיבה אשר קדמו לעידן המידע."



זאת ועוד: "הטיות קוגניטיביות, הנובעות משיטות עיבוד מידע תתהכרתיות... הן אינטואיטיביות." צא ולמד: הערכה מושכלת וקביעת קו אדום אינן אפשריות כפונקציה של החלטה רציונלית, אלא רק כעניין סובייקטיבי.

איראן היא סוגיה שיש לה השלכות מרחיקות לכת לגבי עתיד האזור כולו, וודאי לגבי ישראל. מן הראוי שמנהיגי ישראל יפעלו בזהירות הנדרשת. קביעתם של קווים אדומים מסוכנת לא רק משום שהם תעתוע בלבד, אלא משום שהצד השני עלול לפרש אי תגובה להפרה של קו אדום כחולשה. וזה כבר מסוכן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ד''ר צ'לו רוזנברג

צילום:

היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי

לכל הטורים של ד''ר צ'לו רוזנברג

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים