האיש שנרצח פעמיים
הסדר הטיעון לנאשם ברצח ג'ורג' סעדו לפני כשנה מעיד על מגמה של התעלמות מכבוד הקורבן ומשפחתו ומהצורך לתת להם את התחושה שהמדינה עשתה הכול כדי להטיל את העונש המרבי על הנאשמים
כאשר בוחנים את כתב האישום ואת הראיות בתיק מסתבר שאין כאן קושי ראייתי גדול. הנער היורה הודה, יש ראיות בשטח שקושרות אותו ואת חבריו לפרשה ויש צילומים ממצלמת אבטחה שצילמה חלק מהאירוע. ובכל זאת הפרקליטות בחרה לסגת מאישום ברצח והגישה הסדר טיעון שבית המשפט הסכים לאשר אותו.
התנהלות זאת של מערכת התביעה ובתי המשפט מהווה פגיעה קשה בכבוד האדם. בני משפחתו של סעדו מרגישים מושפלים, רמוסים. המדינה שהייתה אמורה להגן עליהם, לנקום את מותו של אביהם בדרך של הרשעה, בחרה להפקיר אותם ולעשות עסקאות עם הנאשם. רמסו את כבודם.
הזכות לכבוד אינה סתם זכות. היא זכות חוקתית. למעשה זאת הזכות היחידה שמקבלת אזכור משולש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – משמע המחוקק רצה לומר לנו משהוא לגבי ערכה של זכות זאת. ואכן בית המשפט בישראל נתן לה מעמד רם ונישא. כך למשל קבע בג"ץ בעתירה שהוגשה נגד פתיחת בית סוהר פרטי כי בית סוהר כזה יהווה פגיעה בכבודם של האסירים. ומכאן אני שואל: כיצד מרשה לעצמה מערכת המשפט שמגנה על כבוד האסיר לרמוס את כבוד הקורבן?
אתם יודעים מה, בואו נקבל את עמדת הפרקליטות שיש כאן קושי ראייתי מסוים. כזה שמחייב עסקת טיעון והפחתת האישום מרצח להריגה – מדוע לא לדרוש את העונש המקסימלי בחוק על הריגה העומד על 20 שנה? איזו נסיבה מקלה יש לטובת הנאשם?
מולנו נמשכת מגמה של התעלמות מכבוד הקורבן ומשפחתו. התעלמות מהצורך לתת להם את התחושה שהמדינה עמדה מאחוריהם ועשתה הכול, כל מאמץ כדי להטיל את העונש המרבי על הנאשמים. כך למשל, במקרה של אריק קרפ ז"ל, למרות תיאורים קשים מאוד של האלימות שהופעלה כלפיו על ידי שלושה בני מיעוטים שהיכו אותו ללא רחמים, הם לא הורשעו ברצח אלא בהריגה. העונש היה נמוך יותר בהתאם.
אבל יש נקודת אור. במקרה אחד ירה אדם באדם אחר והרגו. הוא הורשע ברצח. בבית המשפט הוא טען שהוא לא התכוון לרצוח אלא רק לנטרל את הקורבן ועל כן יש להאשימו בהריגה. בית המשפט קבע כי באותן נסיבות, אף אם התכוון הנאשם לגרום רק לפציעתו של הקורבן, הוא היה מודע לכך שהוא עלול לגרום למותו. לפיכך הוא יואשם ברצח ולא בהריגה. הקורבן היה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. מדוע לא נהגו ברוצחי קרפ או סעדו באותה מידה של נוקשות?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם