חייבים לתגמל את ישובי הפריפריה, לא רק לדבר
נתוני ההגירה השלילית מהפריפריה רק ילכו ויחמירו כל עוד הממשלה לא תדאג להעדפות תקציביות מוגדרות ליישובי העדיפות הלאומית
- מחקר של הכנסת: הגירה חיובית ליו"ש
- תושבי חריש יקבלו את המענק שהובטח להם
רק השבוע אישרה הממשלה את מפת אזורי העדיפות הלאומית שלפיה מוגדרים יישובים אלו כבעלי עדיפות במגוון תחומים כגון חינוך, חברה, תעסוקה ושיכון. מדובר בעוד תהליך ממשלתי מוכר וחסר ערך. למעשה, זוהי פלטפורמה משפטית שאין בה כדי לייצר שוויון הזדמנויות אמיתי עבור יישובי הפריפריה.
אם משרדי הממשלה לא ייצקו תוכן להחלטה זו ויעניקו העדפות תקציביות ברורות ומוגדרות ליישובי העדיפות הלאומית, תהפוך ההחלטה לעקרה וחסרת משמעות כפי שהייתה עד היום. לא פחות חמורה היא הוצאתן של רשויות מרכזיות ממפה זו, כמו קריית מלאכי וקריית גת, שמצבן הסוציו-אקונומי נמוך ואף הידרדר בשנים האחרונות.
על מנת שנוכל ליצוק תוכן אמיתי לכל ההחלטות הממשלתיות, וכדי למנף כלכלית וחברתית את יישובי הפריפריה, צריך לטפל מיידית בכל הנושאים הבוערים שדורשים שיפור. ראשית, התחבורה הציבורית. רכבת ישראל אינה מרושתת דייה ואין עדיין סנכרון תחבורתי מתקדם בין פתרונות התחבורה הציבורית השונים.
כמי שמשתמש בשירותי הרכבת מדי שבוע, אני מבין את היעדר הנוחות נוכח העומס בקרונות, קשיי הזמינות של הרכבות והתורים הארוכים לרכישת כרטיסים. לדאבוני, לא מן הנמנע כי הזנחת מערכת התחבורה בפריפריה תביא לסגירת מפעלים ולפגיעה בעובדים.
שנית, חינוך ורווחה. אנו, ראשי הרשויות בפריפריה, חותרים לקבלת הקצאה שוויונית בתחומי החינוך, הרווחה והספורט על ידי ביטול חובת המצ'ינג (השתתפות בתקציבי הרשות כדי לקבל מענקים מהממשלה) והגדלת הסיוע באופן משמעותי לקבוצות הספורט. בנוסף, אנו נלחמים למען תיקון צו החינוך ולקביעת סל תלמיד אחיד ושוויוני שיגדיר לראשונה מה המדינה צריכה לתת לכל תלמיד.
שלישית, נושא התעסוקה. ראשי ערי הפיתוח מזהירים חדשות לבקרים מפני קריסת התעשיות המתקדמות המעטות שפועלות בפריפריה בשל מחסור קריטי בכוח אדם מתאים - מהנדסי תוכנה, מפתחים וכיוצא בזה. ממשלת ישראל מוכרחה לפעול להבאת כוח אדם איכותי ומיומן בתחומי התעסוקה המתקדמים באמצעות קביעת סל תמריצים. כוונת שר האוצר לשנות את חוק עידוד השקעות ההון במסגרת חוק ההסדרים ולהעלות בכ-60 אחוז את מס החברות בפריפריה רק תביא לבריחת חברות מסחריות בחזרה למרכז.
התחום הרביעי, הדיור, מרכז בתוכו שני נושאים מרכזיים שדורשים טיפול מיידי מצד הממשלה - חיזוק ופיתוח ההתיישבות הקיימת בערי הפיתוח, והפסקת הקמת יישובים קהילתיים חדשים בנגב ובגליל שמביאים להגירה שלילית מהערים למועצות אזוריות. בנוסף, בשל מצוקת הדיור באזורי הביקוש, יש צורך לאומי לפיזור אוכלוסייה נכון יותר אשר "יקרר" את שוק הנדל"ן באזורי הביקוש. כדי להשיג מטרה זו, על הממשלה לקבוע סל תמריצים מתוקצב למהגרים לערי הפיתוח ולבנות ובני המקום המבקשים להמשיך להתגורר בהן.
רק אם נקדם נושאים אלו ניתן יהיה לצמצם את התלות של הרשויות הללו בשלטון המרכזי ולעודד אותן לצאת לעצמאות כלכלית. הרשויות הפריפריאליות עוד אוחזות בחלומו של בן-גוריון, וכדבריו "אם המדינה לא תחסל את המדבר - המדבר יחסל אותה". ובהשאלה - אם לא נפתור את הבעיות הקיומיות והאקוטיות של תושבי הפריפריה, נאבד אותם ולתמיד. כל שאנחנו צריכים הוא קיום הבטחות מעשי ומציאותי מצדה של הממשלה, ופחות מסמכים חסרי תוחלת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם