מובסים: כך קרסה הקומבינה של דרעי וליברמן
פעם הם היו האנשים החזקים בפוליטיקה הישראלית וחרצו בה גורלות: היום הם שני לוזרים שהריצו מריונטה לראשות עיריית יירושלים, נכשלו בענק ושילמו על זה ביוקר. בדרך הם עשו גם לא מעט טעויות קשות
אביגדור ליברמן ואריה דרעי נחשבים לשני שועלים פוליטיים ותיקים. אין מי שיעמוד מולם ואין מי שימרה את פיהם. מי שהעיז לומר לליברמן "נייט" היה ראש העיר ירושלים, ניר ברקת. ליברמן תבע ממנו למנות את ולאדימיר שקלאר לתפקיד מנכ"ל החברה לפיתוח מזרח ירושלים. ברקת סירב.
בתגובה החליט ליברמן לבנות קומבינה יחד עם דרעי ולשלוח מריונטה לראשות העיר, משה ליאון, כדי שהוא יוכל למשוך בחוטים ולשמש ראש העיר האמיתי. היום ליברמן הולך להתרכז במשפט הפלילי שלו, מובס ומוכה, וליאון בדרך חזרה לגבעתיים, משם הגיע כדי לכבוש את עיר הבירה. ושקלאר? ליברמן הניח אותו במקום השלישי ברשימת הליכוד-ישראל ביתנו. הרשימה נמחקה כמעט לחלוטין, וכלל לא ברור אם תעבור את אחוז החסימה.
ליברמן מודל 2013, מסתבר, הוא לוזר סדרתי. לפני הבחירות הכלליות, בתחילת השנה, הוא חיבר בין הליכוד וישראל ביתנו והבטיח לרשימה המשותפת 45 מנדטים בכנסת. בפועל קיבלה הרשימה הזו 31 מנדטים בלבד, והליכוד התדרדר בתוכה ל-20 מנדטים. ליברמן עצמו, שהיה שר חוץ, נאלץ לחכות מחוץ למשרד, והמדינה עדיין שומרת לו את המקום עד שיסיים את צרותיו, וייחלץ (אולי) מהתיק שבו הוא מואשם במרמה והפרת אמונים. אגב, זו שערורייה בפני עצמה. מישהו כאן חושב שמדובר בשר חוץ מוצלח, סטייל הנרי קיסינג'ר לפחות, ולא במיניסטר שגרם נזקים גדולים ליחסי החוץ של ישראל ונחשב לפרסונה נון גארטה במדינות חשובות, על שום עמדותיו.
ליברמן, בקיצור, התקשה להבין את גודל הפיצול והפירוק במגזר החרדי, לא התמצא במפת האינטרסים שם ולא שיער עד כמה עמוקה האחיזה של ניר ברקת בחסידויות החשובות, דוגמת גור ובעלז. מעבר לזה, בבחירות הללו הסתבר כי ליברמן איבד את האחיזה גם בציבור שלו. ליברמן, שעמד בראש המטה של ליאון ושם את הראש שלו על התוצאות הבטיח להביא את הקול הליכודניקי ואת הקול הרוסי. "אנחנו לא מנצחים במאה אחוז, אלא במיליון אחוז", כך הוא הודיע בתחילת השבוע לשרי הליכוד שאותם גרר לתמוך בליאון. מה קרה בשטח? שימו לב. רשימת 'ישראל ביתנו' שהיו לה שני מנדטים במועצה לא קיימת יותר. גם הרוסים פנו עורף לליברמן.
הלאה. לבחירות בירושלים ניגש ליברמן כפי שניגש לאיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו. עם הרבה כוח וטונה של יהירות מזוככת, בלי שום הכנה אמיתית בשטח. ליברמן כפה את המועמדות של ליאון על ראש הממשלה בנימין נתניהו. בפועל נתניהו תמך בברקת וליאון המסכן נקלע לתקדים שבו יו"ר הליכוד לא תומך במועמד הליכוד לראשות העיר החשובה ביותר. ליברמן גם הבטיח לכולם כי סגר עם כל ראשי המגזר החרדי, והם יבואו כאיש אחד לקלפי כדי לתמוך במשה ליאון, כאילו היו חיילים במסדר של ישראל ביתנו. החרדים אכן הגיעו, אבל לא כולם תמכו בליאון.
לפני הרבה שנים היו ליברמן, דרעי וחיים רמון הטריומווירט של הפוליטיקה הישראלית. יחד הם הניעו מהלכים וחרצו גורלות. על ליברמן דיברנו. ב-6 בנובמבר ידברו עליו גם שופטי בית משפט השלום בירושלים ומי יודע? אולי ידביקו לו כשלון נוסף, הפעם משפטי, וינחיתו מכה אנושה על הקריירה הפוליטית הסוערת שלו. אריה דרעי, החבר הטוב, סובל בינתיים מתסמונת דומה. כמו ליברמן, גם הוא הפסיד את ספינת הדגל שלו באלעד, שם עברה העיר לשלטון המועמד האשכנזי, ישראל פרוש, אחרי שהיתה תחת שלטון ש"ס שנים רבות. דרעי הפסיד גם את ירושלים, כמובן. את ההבטחה שלו לאנשי ש"ס כי ליברמן יפרק להם את הממשלה ויכניס אותם פנימה אפשר לשרטט היום על בלוק קרח.
לצורך הבחירות שלף דרעי שוב את נשק יום הדין שלו והפך את הקרבות באלעד וירושלים למלחמה עדתית מסוכנת. הוא גייס בלי בושה את הרב עובדיה יוסף, מנוחתו עדן, לקמפיין של משה ליאון, ולא לקח בחשבון את הלגלוג שמפנים היום אנשים למיסטיקה דתית בעקבות הכישלון. אתמול גברו הקולות האנונימיים בש"ס שקראו לדרעי להתפטר. אני לא יודע מי עומד מאחורי היוזמה החדשה. זה גם לא יקרה. אני רק בטוח כי אלי ישי עומד היום מעבר לפינה ומחייך חיוך גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם