השם האמיתי לתוצאות הבחירות: המרד בבג"ץ
דעתה של השופטת מרים נאור "אינה נוחה בפן הציבורי" מהתמודדות לחיאני. זה הדדי. גם דעת הציבור "אינה נוחה" מהחלטות בג"ץ
לפני כעשור פרסם הניו-יורק טיימס כתבה על שני ראשי ערים ומושל. שלושתם היו מעורבים בלא מעט שחיתויות. אבל שלושתם, מתברר, זכו לתמיכת התושבים. משום שאותם נבחרים התגלו כיעילים. אחד הצטיין בשיפור חסר תקדים של מערכת החינוך, השני בתחום השיכון והשלישי בתחום העסקים. זה מה שעניין את התושבים. לא טענות שמופיעות בכתבי אישום.
"דעתנו אינה נוחה, בפן הציבורי, מהתמודדותו של לחיאני על תפקיד ראש העירייה", כתבה המשנה לנשיא, מרים נאור, רק בתחילת השבוע. אלא שזה הדדי. גם דעתם של התושבים "אינה נוחה" מהחלטות בג"ץ. השופטים המכובדים החליטו שיש צורך גם להדיח את ראשי הערים וגם לאפשר להם להתמודד. אבל הם הוסיפו והבהירו שאם ראשי הערים ייבחרו, המועצות יצטרכו להדיח אותם. ואם המועצות לא ידיחו אותם, אז בג"ץ ידיח אותם.
התוצאה היא אבסורד, שאין לו שום קשר לטוהר המידות ולשלטון תקין, ואין לו שום תקדים בעולם. נשיא צרפת, ז'אק שיראק, נבחר לתפקיד גם כאשר כתב אישום היה תלוי ועומד נגדו. הצרפתים אינם מושחתים.
יש שם פשוט חוק ברור. ושום מערכת משפטית לא הייתה רשאית לרמוס את החוק. גם בישראל יש חוק ברור. אלא שכאן החליט בג"ץ לרמוס את החוק. כך שצריך לבהיר: התושבים לא רמסו שום חוק. הם התנהגו בדיוק כמו אזרחים שומרי חוק בצרפת ובארה"ב. אבל בג"ץ רמס את החוק.
החוק קובע דברים ברורים מאוד: כאשר מדובר בהליך פלילי, כהונתו של ראש עיר תפקע רק לאחר פסק דין סופי בעבירה שיש עמה קלון. אכן, יש סעיף נוסף בחוק שמעניק למועצה שיקול דעת לנוכח התנהגות בלתי הולמת של ראש רשות. אבל סעיף ספציפי אמור לגבור על סעיף כללי.
נשיא ביהמ"ש העליון, אשר גרוניס, הציג את הגיחוך שבעמדת שופטי הרוב. מה טעם בהוראת המחוקק להשעות ראש עיר רק לאחר הרשעה, הוא שאל, כאשר שופטי הרוב מחליטים על הדחה, כבר בשלב כתב האישום? כל כך פשוט וכל כך נכון. גרוניס נותר במיעוט. הרוב בבת-ים הצביע לא רק ללחיאני, אלא גם לגרוניס (המאמר המלא בנושא יתפרסם ביום שישי במוסף שבת).
כמעט בכל הפסיקות בעניינים מהסוג הזה מתבלים שופטי בג"ץ את טענותיהם ב"אמון הציבור", שהם כל כך דואגים לו. בפסה"ד על הדחת ראשי הערים מופיע הביטוי הזה 87 פעמים. האמירה הזאת עמדה השבוע למבחן הציבור. מתברר שראשי הערים זוכים לאמון הציבור. בג"ץ אינו זוכה לאמון. זה לא מצב בריא.
זה מצב שמחייב חשבון נפש מצד השופטים. המלצה ראשונה ופשוטה: אנא, כבדו את החוק ככתבו וכלשונו. הניסיון שלכם להפוך לשוטרי מוסר, תוך רמיסת החוק, מוביל לתוצאות אבסורדיות. זה רק פוגע בשלטון החוק. קיבלתם סטירת לחי מצלצלת. הפכתם למגוחכים. לטובתכם, לטובת שלטון החוק, צריך לקוות שאתם מסוגלים לעשות את חשבון הנפש הזה.
סטירת הלחי לא הספיקה לטרחנים הקבועים. הם רוצים לגרור אתכם מן הפח אל הפחת. הם הגישו עוד עתירה, כדי להציב לפניכם עוד מכשול. טעיתם פעם אחת. אין צורך לשגות שוב. הכדור כבר מצוי בידי הכנסת. זו הסמכות שלה, לא שלכם, לגבש חקיקה חדשה.
דחו את העתירה. אמון הציבור חשוב. אתם מאבדים אותו. אתם במסלול התרסקות. אל תקשיבו לפרשנים ולמומחים ולפרופסורים ולשאר מגלגלי העיניים שגוררים אתכם לתהום. תנו כבוד למחוקקים ולבוחרים. זו הזדמנות למפנה. אל תאבדו אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם