משפט

עדות זקן: הפרקליטות העדיפה את הפרוצדורה על חשבון הצדק

קשה להבין מדוע הפרקליטות דחתה בסוף השבוע את עדותה של שולה זקן נגד אהוד אולמרט. הסיבות שהעלו שם הן עלבון לאינטיליגנציה ומשדרות מסר לנאשמים הבאים

ברוך קרא | 9/3/2014 8:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מבעד לכל המלל, ההסברים והפלפולים המשפטיים, מסתתרת לה הבוקר אמת אחת עצובה, עכשיו גם בודדה: אם לא יהיה עוד טוויסט דרמטי בעלילה הבלתי נגמרת הזאת, האמת על פרשות הולילנד, טלנסקי וראשונטורס, אף פעם לא תצא בין כותלי בית המשפט. נסביר זאת שוב במילים אחרות: ב 31- במרס השופט דוד רוזן יפרסם את הכרעת הדין במשפט הולילנד.

לכל העדכונים וההתפתחויות: כנסו לעמוד החדשות של nrg מעריב

בהכרעת הדין הזאת תחסר העדות הדרמטית ביותר שהייתה צריכה להיכלל בה: מתישהו, כשיהיה לו נוח, יפרסם גם נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, את הכרעתו בערעור ראשונטורס-טלנסקי. פסק הדין שלו יחסר את העדות הדרמטית ביותר שהייתה צריכה להיכלל בו.

והנה עוד דרך לומר את אותו דבר: שני פסקי הדין הללו, הולילנד וראשונטורס-טלנסקי, יספרו לנו סיפור שאנחנו כאזרחים נדע שהוא לא שלם. יתרה מכך, חלק גדול מהדברים שאמרה שולה זקן במשטרה כבר פורסמו, אלא שהפרקליטות לא הביאה את הדברים הללו בפני השופטים, ומבחינתם בצדק הם לא קיימים. כך ייווצר לו האבסורד הבלתי נתפס הזה שבפני הציבור יהיו יותר עדויות מאלה שהיו בפני האמונים על הדין.

המצב של ראשונטורס-טלנסקי הוא הרבה יותר אבסורדי מסיפור הולילנד. בשונה מפרשת הולילנד בה הגרסה האחרונה של זקן במשטרה היא השלישית, בפרשות ראשונטורס-טלנסקי גרסתה השבוע משטרה הייתה הראשונה. עכשיו, שימו לב: אולמרט זוכה בפרשת טלנסקי לאחר שהתביעה לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי הכספים שקיבל מטלנסקי היו למטרות אישיות, ולא למטרות פוליטיות.
  
צילום: אורי לנץ
שולה זקן מגיעה לבית המשפט. איזה מסר שולחת הפרקליטות? צילום: אורי לנץ

בעדותה האחרונה במשטרה סיפרה זקן כי הכסף הזה שימש לפינוקים אישיים של אולמרט, כמו סיגרים ועניבות ואף לתשלום שכר הלימוד של ילדיו באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. תשלומים במזומן. בראשונטורס לא הצליחההתביעה להוכיח כי אולמרט היה מודע לשיטה שאפשרה את נסיעות בני משפחתו בעולם על חשבון העמותות שהזמינו אותו להרצות. זקן תיארה השבוע במשטרה כיצד כל חשבונית, כל טיסה, עברה על שולחנו ולאישורו.
 
מה הטריד את הפרקליטות? הרי גם שם הודו שלשום כי היו קופצים על ההסדר הזה כמוצאי שלל רב אם היה מוצע להם לפני כמה חודשים. מה שהפריע להם הוא בעיקר המחסום הפסיכולוגי והשמרנות שכה מאפיינת אותם. הכוונות שם טובות, המוחות מעולים, הערכים משובחים, אבל הקיבעון, אוי הקיבעון.

וכדי לתרץ את הקיבעון הזה שלא אפשר להם ללכת על המהלך הזה בשלב כה מאוחר, הם אספו הסברים מהיקב ומהגורן. הם אמרו שזקן הלכה חצי מהדרך. "היא לא התפשטה", הם אומרים, כלומר היא סיפרה דברים על אולמרט, אבל לא הודתה בפשעיה. זקן, לדבריהם, לא הודתה שטיב יחסיה עם שמואל דכנר היו יחסי שוחד והתעקשה על כך שיחסיה איתו היו חבריים.

זה ביטוי קלאסי למקובעות ולתפישה של שחור לבן. הרי בחיי אמת, בניגוד לחיי המשפט, יכולה להיות מערכת יחסים עם מהות כפולה (אינטרסנטית ומעין חברית). "חצי הדרך", שמדברים עליה בפרקליטות, לא הייתה פוגעת בתיק; לכל היותר לא הייתה משבחת אותו.

הסבר נוסף: "לא הביאה ראיות תומכות". אני חייב לומר שעם כל הערכתי הרבה לעוסקים בתיק, ההסבר הזה הוא די עלבון לאינטלגנציה. ראיות תומכות? מה זה הקשקוש הזה? אנחנו מקבלים עד רק אם הוא מגיע עם מזוודת ראיות? הרי זקן בעצמה היא ראיה תומכת מהלכת, היא ראיה תומכת למה שהפרקליטות סיפרה בבית המשפט בכתב האישום. אתם לא רוצים להעלות אותה להעיד? שלא תעיד, אבל מה הספין הדבילי הזה שהצליח להתנחל בסיקור התקשורתי של הימים האחרונים.

הסבר נוסף הוא שפניה כה מאוחרת לבית המשפט עם בקשה מעין זו היא פגיעה בהליך המשפטי. שיחות סגורות אמרה פרקליטת המחוז, ליאת בן ארי, שהיא חייבת במצב כזה לחשוב על העתיד, על המסר שיועבר לנאשמים בתיקים עתידיים. ואני שואל: איזה מסר עדיף? המסר הזה? הפרוצדורלי? או המסר האומר שמשפט לא נחתם עד שהוא נחתם, ושהצדק הרבה יותר חשוב מהפרוצדורה משפטית.

ובאמת, הפרקליטות העדיפה את קדושת הפרוצדורה מאשר המרדף אחר הצדק, וחבל. הכי עצוב, שמכל ההסברים דבר אחד לא הוסבר:
מה היה לפרקליטות להפסיד? לכל היותר השופט לא היה מעניק משקל לעדותה של זקן, לפחות הציבור היה יוצא בתחושה שהתביעה עשתה את הכל כדי לחשוף את האמת שהיא עצמה מאמינה בה.

אז עם מה נשארנו? שלשום פורסם בחדשות 10 פרטים על הפרשה. זקן סיפרה לחוקריה כיצד
לפני חודשים ארוכים, כשכמעט חתמה על הסדר טיעון עם הפרקליטות, אולמרט הגיע לביתה ושכנע אותה לסגת מההסדר רק משום שהעובדות שהסכימה להודות בהן מפלילות גם אותו.

אם הסיפור הזה, שאולמרט מכחיש נמרצות, הוא נכון, אפשר רק להבין את גודל הטרגדיה. בפעם הראשונה היה זה אולמרט, לכאורה, שמנע מזקן לומר את דברה בבית המשפט; בפעם השנייה היתה זו הפרקליטות. הטרגדיה היא של זקן, אבל גם ובעיקר שלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
שתף

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ברוך קרא

כתב ופרשן לענייני משפט של חדשות 10. כותב את המדור "על כף המאזניים" במעריב

לכל הטורים של ברוך קרא

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק

כותבים קבועים