במקום להיעלם: בוז'י, תיכנס לממשלה

מפלגת אופוזיציה, גם אם רבת זכויות עבר, דינה להיעלם. אם נתניהו רוצה להתיישר שמאלה, העבודה צריכה להיות שם בשבילו

דוד ברזילי | 13/6/2014 13:26

תגיות: יצחק הרצוג

במערכת הפוליטית של היום, האפשרות היחידה לתרום באופן משמעותי הוא בתוך הממשלה. ממשלת ישראל כבר איננה נציגתה של אידאולוגיה כזו או אחרת, אלא שותפות בשלטון של קשת מפלגות עם דעות שונות ואפילו הפוכות. לאופוזיציה בכנסת אין הרבה מה לעשות מלבד לנסות לבקר את הממשלה. היא אמנם אמורה להעמיד אלטרנטיבה שילטונית ולהפנות את תשומת הלב למעשיה שלה, אך בעולם שבו לאידיאולוגיה יש משקל הולך ופוחת, מפלגה הפועלת מן האופוזיציה דינה קרוב לוודאי להישכח ואפילו להעלם.

ציפי לבני למדה את הלקח מהקדנציה הקודמת והצטרפה לממשלה הנוכחית. קראתי לאחר הבחירות האחרונות גם לשלי יחימוביץ לעשות זאת, אך היא סירבה וסוף פרק מנהיגותה ידוע. אני מבקש זאת שוב = הפעם מיצחק הרצוג ראש מפלגת העבודה ומהנהגתה. עשו זאת, ויפה שעה אחת קודם. ויש גם סיבה מיידית לכך: האפשרות של מהלך חדצדדי קרוב ואולי מתבקש עם הפלסטינים. ייתכן שראש הממשלה מעוניין לעשות משהו דרמטי, כמו נסיגה חד צדדית מהאזור שבשליטת הרשות הפלסטינית, והוא יתקשה לעשות זאת בשל הימין שינסה לחבל ולחשק כל מהלך אפשרי.

מחנה השלום צריך לקום ולעזור: למצוא את המכנה המשותף ולעזור לראש הממשלה במאמציו.
ראש הממשלה בשנים הבאות ימשיך להיות בנימין נתניהו, השאלה היא מי יהיה הצוות שיעבוד אתו וינסה להשפיע על המהלכים לכיוונו. אין ואקום. אם מפלגת העבודה איננה מצטרפת לשולחן אזי נפתלי בנט וחבריו לדעה חוגגים, או יאיר לפיד וחבריו. הצעירים של היום כבר גדלו לאחר שרוחה וכוחה של מפלגת העבודה הלך ודעך עד שכיום לא נותר אלא קורטוב מגדולתה. מעטים כיום בארץ זוכרים את ימיה הגדולים כאשר היא למעשה ניווטה והנהיגה את הקמת המדינה ואת קליטת העלייה העצומה של שנות החמישים. מעטים מן הצעירים אפילו זוכרים את יצחק רבין את הישגיו הצבאיים והמדיניים. זכויותיה רבות מאוד, אבל היא תמשיך לדעוך ולהצטמצם ככל שהיא תמשיך להיות לא רלוונטית לחיי היום יום של אזרחי ישראל.

צריך להיכנס לממשלה. הרצוג צילום: פלאש 90

לדידי, ואני יודע שלרבים מבני דורי, מפלגת העבודה היא מוסד יקר וחשוב למדינה שמן הראוי שלא יעלם. יתר על כן, חשוב שהיא תשוב ותנהיג את מחנה השלום, וזאת כאמור ניתן לה לעשות באופן יעיל רק כשהיא שותפה לרשות המבצעת. היה זה אריאל שרון המנוח, שעם פרישתו מצה"ל בשנת 1973 יזם את הקמת הליכוד והביא להקמתה של קואליציה מנצחת, שגרמה לחילופי שלטון שנים מעטות לאחר מכן. אולי מישהו מן השמאל חייב לקום ולעשות זאת גם היום. מישהו חייב לקום ולהנהיג את מחנה השמאל, להחזיר למפלגת העבודה את כבודה האבוד, ולהביא לגיבושה של אלטרנטיבה קוהרנטית שתפעל בתוך הממשלה על פי רוחה ותפיסתה של תנועת העבודה ובראש מחנה השלום. במילים אחרות: מפלגה שתפעיל לחץ מאזן לצד שמאל, הגם שההגה נשאר בעתיד הקרוב בידי נתניהו.

כידוע, ממש בימים אילו, מגיע לבגרותו שלב חדש ביחסינו עם הפלסטינים ובמידה רבה גם עם הממשל האמריקאי. רעיון הסכם השלום הפוליטי הופך לבלתי ריאלי ועל כך יש להוסיף את התסבוכת בתוך העולם הפלסטיני עם החלשת החמאס, ניתוקו ממצרים וחיבורו המגומגם לרשות, יחסנו המורכבים עם הממשל האמריקאי ולבסוף, השלום הקר שכמו התייצב עם הרשות ושדומה שקשה לשני הצדדים לנוע ממנו קדימה או אחורה.
יתרה מזו, אפילו הסכנה הבאה מאיראן והחיזבאללה אינה מאפשרת לנו כבימים ימימה להסיט את תשומת הלב מן הסוגיה הפלסטינית. מתוך אחריות לאומית על מפלגת העבודה בראש מחנה השמאל, להצטרף לשולחן הממשלה ולהשפיע על כל המהלכים העתידים -- מבפנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו