טרור החטיפות: צריך לשים סוף לסחטנות
האחראים להיעדרם של שלושת הנערים רוצים להפגין עכשיו שהם יהיו מסוגלים לכופף ולהשפיל את ישראל בכל מצב. אבל נראה שדעת הקהל בשלה לשים סוף לסחטנות, גם אם סיכויי ההצלחה של מבצע צבאי לא יהיו גבוהים
ראשית, זהו שוב שיעור לציבור הישראלי. באיזו מהירות יכול לבוא הלם בטחוני, שישנה את מצב. בפרספקטיבה של השנה האחרונה, של המשא ומתן עם הפלשתינים המלווה בתורת השלבים של שחרור מחבלים, אי אפשר שלא לראות שהמחבלים שמים דגש על פיגועי חטיפה.
מקרה אחד ראינו שהסתיים ברצח. היוזמות יוצאות בדרך כלל מבתי הכלא. הרקע לעניין שחרור המחבלים הוא עיסקת שחרור גלעד שליט. מותר להניח שבקרב הפלשתינים אין כרגע קונסנזוס לפתוח במתקפת טרור מתאבדים, אבל פיגוע מיקוח לצורך שחרור מחבלים הפך למטרה מוסכמת. יש בזה הרבה יוקרה בציבוריות הפלשתינית.
כל זה בהסתייגות אחת: עוד אין איתות מהמחבלים על דרישות מסוימות. אם יש – זה עדיין לא שוחרר לפרסום. אבל ברגע שהמחבלים ירגישו בטוחים עם החטופים, בהנחה שהתבצעה חטיפה, הם ימצאו צינור פומבי עוקף הרשויות של ישראל וכל הציבור יידע. אפשר להניח שכרגע, גם אם הם רוצים להעביר דרישות, כל תקשורת עם העולם החיצון תייצר גלי הדף שיפעלו נגדם. במידה שהאירוע לא יצא מתחומי ירושלים או אזור חברון, יש סיכוי טוב להשיג מידע מודיעיני שיביא לאיתור מקום החטופים.
הפלשתינים מרכזים מאמץ בכל השנה האחרונה סביב נושא האסירים. מזה זמן מה מתקיימת שביתת רעב בהשתתפות עשרות רבות של עצירים מנהליים. פיגוע מיקוח בהחלט משתלב במערכה כזאת. אלו תחליפים לאינתיפאדה כוללת, שהפלשתינים או שלא מצליחים להצית או שאינם רוצים.
אבל נראה שהדחף הבולט ביותר לבצע פיגוע ראווה משמעותי הוא מה שנקרא הפיוס חמאס-עבאס. ההסכם בין הרשות הפלשתינית של אבו מאזן לחמאסטאן בעזה. השטח מבין את המסר בלי עודף הסברים: החמאס לגיטימי, דרכו מקבלת אישור מההנהגה הפלשתינית המוכרת על ידי העולם, ולכן זהו אור ירוק חזק לביצוע פיגועים. אובמה שמיהר לחבק את עבאס וחמאס טועה, וראש הממשלה שרואה את הרש"פ כמי שהופכת שוב לרשות טרור, צודק.
הפיגוע הנוכחי צריך גם להוות התרעה חמורה בפני צרות גדולות יותר, שעלולות להתרגש על ישראל ממזרח. השריפה הנוראה בעיראק בהחלט עלולה להגיע גם לגבול ישראל. זה אולי האיום הגדול הבא. הממסד הצבאי והבטחוני נעול על תפיסות מסוימות ותרחישים כאלה ואחרים שמהם נגזר סדר הכוחות, אופי ההיערכות, "תרחישי הייחוס". ברגע האמת כל הנחות היסוד עלולות לקרוס. החל בגודל הכוחות שישראל תזדקק להם וכלה בחיל אויר ששוב עלול שלא לספק את הסחורה.
היום אנחנו רואים שהמחשבה כאילו חקיקה מסוג מסוים תכפה על הצמרת הבטחונית, על הממשלה, צורת התייחסות מסוימת ומגבלות על קבלת ההחלטות שלה היא חסרת תוקף. אם וכאשר נגיע לרגע ההחלטה, האם לבצע פעולת חילוץ של החטופים, ההעדפה תהיה לכיוון של פעולה צבאית. נראה שדעת הקהל בשלה לשים סוף לסחטנות, גם אם סיכויי ההצלחה לא יהיו גבוהים. אבל אם הסיכויים למבצע חילוץ יהיו נמוכים מאוד, בעיקר מחוסר מודיעין מדויק על מקום המצאם של החטופים, אז נחזור לתרחישי הדימום הפוליטי מימי גלעד שליט. לא מן הנמנע שהמחבלים רוצים להפגין עכשיו שהם יהיו מסוגלים לכופף ולהשפיל את ישראל בכל מצב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם