המהפך של הבחירות לבית הנשיא
כניסתו של ראובן ריבלין אל בית הנשיא היא הפעם הראשונה שהמחנה הלאומי כובש את המוסד החשוב הזה. חבל שראש הממשלה לא הבין את גדול הרגע וניסה לעצור את בחירתו של נשיא לאומי
הפרשנים הפוליטיים מדברים על מאבק שמתחולל בתוך הליכוד, כאילו גדעון סער חותר תחת כסאו של נתניהו, אבל אם בזה מתעסקים במפלגת השלטון – זו רק ההוכחה שהימין לא יודע לשלוט. אך על אף כל הצרות, הסכסוכים והמריבות(לכאורה) בין משפחת ריבלין ובין משפחת נתניהו, בחירתו של ריבלין לנשיא היא מהפך. כי מאז המהפך המפורסם בהובלת מנחם בגין, לא הצליח הליכוד כמפלגת שלטון להעמיד נשיא משלו. והנה, בשלומיאליות, תוך כדי ניסיון לבטל את המוסד, תוך כדי התעמרות אישית, הצליח הליכוד להכניס נציג אל בית הנשיא.
תגידו מה שתרצו על הפילוג בליכוד, על כך שסער את כ"ץ הראו לנתניהו שיש להם כח יותר גדול, ששרה נתניהו שוב משפיעה על בעלה לרעה, תגידו אפילו שבנט עקף הפעם את נתניהו בסיבוב, קל לומר את כל הדברים האלו. לא משום שהם נכונים, אלא משום שהם מנסים להסיט את המבט הרחק מהמקום האמיתי שאיבד את הדרך מזמן – מהשמאל.
פגישה של ראובן ריבלין עם נתניהו בעקבות היבחרותו של הראשון לנשיא צילום: קובי געון, לע''מ
לא לשווא מול ריבלין התמודדו חמישה(כולל פואד) אנשי שמאל. כנגד חמישה אלמנטים דיבר השמאל: לפואד יש את הניסיון, איציק שימשה כיושבת ראש הכנסת, שטרית נחשב לעממי, שכטמן הביא הדר משלו למדינה ודורנר מייצגת את השמירה על שלטון החוק. עד כדי כך התאמץ מחנה השלום כדי שלא ייכנס הצלם, ריבלין, בהיכל הנשיאות.
עבור השמאל, זה מה שקובע. "אנחנו לא רוצים נשיא שידבר בעד ארץ ישראל השלמה", אמרה גלאון, וזיהתה את הבעיה. לנשיא יש כל מיני פריבילגיות לומר את מה שהוא מאמין בו והוא יקבל במה נרחבת לכך. אך כיוון שריבלין ימני, יש לבטלו. הוא אינו ראוי, הדעה שלו בכללותה אינה לגיטימית בעיני השמאל. ריבלין היה כל כך לא לגיטימי, שעל אף כל השלדים בארונות המתמודדים הם עדיין התנגדו לו. האופן בו התאחדו אנשי השמאל (לקראת סבב ההצבעה השני) סביב אדם שארון השלדים שלו הוא תיבת פנדורה בפני עצמה מוכיחה כי הם הבינו את המשמעות האמיתית של המאבק הזה. חילופי אליטות.
לכן אי אפשר שלא לתהות כיצד התאמץ כל כך נתניהו, המייחס לעצמו ראייה היסטורית רחבה, למנוע מריבלין להיכנס אל בית הנשיא. המהפך הזה, של הכנסת איש המחנה הלאומי, איש הליכוד, אל תוך מוסד שיש בו תחושה של נצח בפוליטיקה הישראלית (חצי מהבדיחות על נצחיותו של פרס נובעות מכך שהוא בתפקיד כבר שבע שנים) הוא עצום. במקום לנסות ולוודא שהוא יקרה, ניסה נתניהו למנוע אותו. איזה פספוס.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם